היה חושך בכל מקום,
ורוח קרירה נשבה כמו חלום.

חיכיתי רועדת על המדרכה,
המומה, קפואה ובוכה.

לא קלטתי שהלכת,
לא רציתי להאמין שנדמת.

אבל אז באת עטוף בארון,
ושלחת חיוך אחרון.

נשמע קול זעקה,
ואני השפלתי מבט בשתיקה.

התרחקת מביתך וכולנו אחריך,
מקווים אולי לראות שוב את פניך.

אבל אותך טמנו באדמה,
והמשאלה לראותך לא התגשמה.

ביום ההוא... ביום הנורא שאני יכולה בקושי לזכור...
זה מה שאני זוכרת. הכל מעורפל...
לזכרו של נתנאל חבשוש ז"ל שנהרג בפיגוע בקו 14