|
תבכי
בלילות
עולמך חרב
ואינך מבינה
כמיהה.
תצרחי
אל קירות
תזייפי אהבות
תשרטי את עצמך
בציפורניים קטועות
ותביני היטב
מדוע את מאבדת
שוב ושוב
את דם חייך
מדוע חדרך ריק
תמידית
מאוהבים
ומלא ברוחות מייסרות
צועקות עליך באישון לילה
את אוטמת חלונות
לא לשמוע
נאחזת בתמונות בארנק
ועשרים ושניים עמודים כתובים
של סיפור חייך.
2.5.04
מוקדש ל-ו'. |
|
|
פרפרים חיים יום
אחד.
צבים חיים מאות
שנים.
מסקנה- היו
שמנים, ירוקים
ומכוערים- תחיו
יותר.
עדשה כעורה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.