כשפאניה, השכנה המעצבנת שלנו בקומה השניה, רחוב הרצוג, צעקה
עלינו "לא לשחק בכדור בין שתיים לארבע!" זה היה ברור ומובן
מאליו שהפרנו חוק באופן בוטה ומסוכן לשלום הדמוקרטיה.

במבט לאחור, מי לעזאזל נמצא בבית בין שתיים לארבע?

המבוגרים עבדו עד מאוחר, אנחנו, הילדים, רצינו לשחק למטה בכדור
ורק פאניה הייתה בבית.

אז מה, בגלל בחירת קריירה של עקרות בית לא שיחקנו בכדור?
טמטום.

בדיעבד, מגיע לה, לפאניה, שהפרענו עם הכדור, וגם חבל שלא שברנו
לה תריס, כדי שתלך לעבוד ולממן תיקון, פרזיטית!

מי זה בכלל חוקק את החוק הזה? חוק העצלנים!

שילכו לעבוד, שילכו לשחק שש-בש בבתי קפה, שיסרגו אפודות, שיראו
טלוויזיה, מה קרה? רוצים לישון? תישנו בלילה! תישנו בין שלוש
לחמש ותנו לי את שתיים עד שלוש.

וואלה, מדינה של פרזיטים. פרזיט מסוג אחד עם כיפה וזקן עושה לך
שעון חורף והשמש נעלמת בחמש, והפרזיט השני נמצא בבית בין שתיים
לארבע וצריך שקט. מה נשאר? ארבע עד חמש? שישים דקות?

נו באמת, שישים דקות זה מספיק כדי לעסוק בסוציאליזציה תוך כדי
כדרור ולעצב את האישיות העדינה שלי? בטח שלא!

עכשיו בגלל פאניה אני צריך ללכת לפסיכולוג, לשלם לו 1000 ש"ח
בחודש כדי שהוא ייתן חצי לאשתו, כדי שזו תעשה קניות כל היום
ותצעק על הילדים לא לשחק בין שתיים לארבע כי זה מפריע לשנת
היופי שלה, ועוד מפריש כך וכך אחוזים למס הכנסה לטובת מקדימי
החשכת השמש שנהנים מעמלנו, האנשים העובדים.

מסקנה: עדיף לחזור בתשובה, לא לעבוד, לקבל כסף מפסיכולוג,
שמקבל כסף מאנשים, שבילדותם לא שיחקו בין שתיים לארבע ונדפקה
להם האישיות, ולחפש איפה פאניה גרה כדי לשבור לה את התריס!

אנחנו, כבני אדם החיים במדינה נאורה, חייבים לשאול עצמנו מה
חשוב יותר: הפרעות בשינה או הפרעות באישיות?

את החרדי והפסיכולוג זה לא מעניין. החרדי גם ככה בין שתיים
לארבע הורג עצמו באוהלה של תורה בנענועים למקצב הטרנס,
והפסיכולוג יוצא לחופשות סקי על גבי מדרונות חיי התלולים.

אז אני אומר, יבוטל חוק שתיים עד ארבע לאלתר ויפה שעה אחת ועוד
שעה אחת קודם!