השעון מצלצל
ידה נוחתת על הכפתור ומשתיקה את הצילצול הצורם,
'אין לי כוח לקום' חשבה, הסתובבה לצד השני ונרדמה שוב.

אבל השעון צילצל שוב
"אוך" מילמלה בישנוניות.

היא עדיין שכבה במיטה, במקום הזה בין ערנות לחלום,
חושבת לאט לאט
מנסה להרחיק את השינה מעינייה,
היה לה קר.
תמיד היה לה קר בבוקר.

היא הסתכלה במראה
רואה, לא את עצמה, אבל הבזקים
הבזקים שלו.
שוטף פנים, מצחצח שיניים, מסדר את השיער.
'די' חשבה, ונכנסה למקלחת.

כמו בכל בוקר ניסתה להזדרז כדי שלא תאחר לשיעור הראשון.
"אזרחות" חשבה, "טוב נו, שרל'ה כבר רגילה שאני מאחרת"
אבל בכל זאת ניסתה שלא.

היא איחרה למרות נסיונותיה, ונכנסה לשיעור כשהמורה הקריאה
שמות.
"איזה מזל שאת בסוף הרשימה", אמרה שרל'ה-
"עוד לא הגעתי אלייך, שבי."
היא חייכה חיוך מתנצל והלכה להתיישב, לא לפני ששלחה אליו
מבט חטוף.

יהונתן הסתובב אחורה בכיסא מהשולחן לפניה -
"אל תתחיל !" היא אמרה לפני שהוא הספיק לפתוח את הפה,
"רק רציתי להגיד בוקר טוב, מה את מתנפלת עליי?!" אמר בטון
נעלב, אבל חייך.
"בטח" אמרה.
"עכשיו כשכולם פה", אמרה שרל'ה וקטעה אותם,"אנחנו נתחיל
בשיעור".