Going to try with a little help from my friends

קודם כל תשמור את המספר בזכרון של הסלולרי. אם אי-פעם תאזור את
האומץ הדרוש - אז שזה לא יהיה התירוץ שלך.

וכשהרגע הזה יגיע, אם הוא יגיע, שכבר אתה מרגיש שאתה לא יכול
יותר, ואתה חייב להכריע - כן או לא, לא מסוגל יותר לחשוב על
זה, אל תחייג את המספר.

אתה הרי יודע שלפני שתלחץ על הכפתור הירוק תתחרט ותחזיר את
הטלפון לכיס. בשביל זה יש את הזכרון. השם שלה יופיע על המסך,
ואז בלי לחשוב, תלחץ על אותו כפתור נוראי. אתה לא מבין מה
קורה, וכבר הדי צלצולי החיוג נשמעים, מתערבבים ביחד עם הלמות
המטורפת של הלב שלך. אתה יודע שעכשיו זה עניין של שניות.

את הצלצולים הראשון והשני, אתה מקדיש לשינון של שני המשפטים
הראשונים שאתה מתכנן לומר לה. אתה יודע שההתרגשות לא תוציא ממך
את המיטב, ומקווה שהיא תבין.
בצילצול השלישי אתה עובר להתפלל. לא ייאמן, אתה באמת רוצה שהיא
לא תענה, כדי שתוכל לחמוק מהרגע שבעצם חיכית לו זמן כה רב.
ברביעי אתה מנסה לאלתר מה תגיד למזכירה האלקטרונית. על זה לא
חשבת. אולי תנתק כשהמזכירה תענה?
בחמישי ובשישי אתה מרוכז בספירה. מבולבל. מחליט שזהו זה. אתה
מחכה רק עוד צלצול אחד.

וזהו. אחרי הצלצול השביעי אתה שולח אצבע זריזה לכפתור האדום,
דוחף את הטלפון עמוק לכיס, נושם עמוק ומנסה להסדיר את הדופק.
מפתיע שאתה שמח. פיספסת הזדמנות לעבור שלב, או לגמור עם המשחק
הזה.

לא עוברות חמש שניות, ואתה קופץ כנשוך נחש. אתה יודע מה אומר
הרטט שבכיס שלך, שמקדים רק בחצי שניה את הצלצול (כל-כך מתאים
ה-ringtone שבחרת למצב הזה). אתה חושש שהיא מנסה לראות איזה
"שיחה שלא נענתה" היא פספסה. אתה לא יודע מה תעשה. אתה שוקל
ברצינות פשוט להשתיק את הטלפון ולהתעלם. תודה לאל על שנתן לך
את השיחה המזוהה. אתה מוציא את הטלפון מהכיס בידיים רועדות,
ואתה מאושר לראות על המסך את השם של חבר שלך. אתה עונה בחיוך
ונרגע.

מי יודע עוד כמה זמן ייקח לך לאזור שוב אומץ, אם בכלל?

ותגיד לי בבקשה רק דבר אחד - ממה אתה כל-כך מפחד?