ימים ולילות עוברים כאחד
מתגבשים להר של פספוס כבד
לוגמים את עברי לעד
ואנוכי ליגון משתעבד

משחזר במוחי
את כל שאירא
ממרר בבכי
על שלא ארע
מנסה לתרץ, להסביר, לכפר
את כלל חיי, באחת - לסדר
להלבין מצפוני, להשקיט ייסוריי
לומר יהיה טוב!  אולי?  הלוואי...

מקנא באלו היוזמים גורלם
הנואשים מלחכות ורצים אל עתידם
אלו העפים בלוית מלאכים
לוגמים יין מכוס מלכים
ובין עשבים שוטים - הם פרחים.

צועק על עצמי בשקט נורא
גוער ומטיף מול המראה
הן הכל רק בך תלוי
אם לא הנסתר, לפחות הגלוי

אך זה הנשקף מביט בי בבוז
מה אתה עומד? תתחיל לזוז
דורך במקומך ומעיז לקטר
כמו הישועה תבוא מאחר.

חושב איך אשיב לי האתמול
איך אוכל לבדי לגבור על הכל
אני שעון שעצר בעוד הזמן חולף
מאלץ עצמי לנסות לחייך

התמוסס האתמול - העתיד בפתח
ומחר אשכון לבטח
בין אנוסים - או בעצם אונסים
אשר גזלו מעצמם החיים
מתוך אמונה - או שמא מחוסר
מתוך פקפוק בזה הכושר
לבטא את הרצון לחיות
לרדוף אחר החלומות
להבין, לנסות, לטעום - לקוות.


    -- מאי   2004 --