קמתי הבוקר באוירה מוזרה.
אני שוב שם לב לעצמי, לתנועותי. רואה ביופי והמיומנות שרכשתי
במשך השנים.
ממוקם בהווה, מדלדל שערה יפה בתנועות רכות.
יש תמונה מעברי שאני אוהב: דודי ובני דודי, סבתי ואבי יושבים
בסלון על ספות במפגש יום שבת.
מדברים ושותים ואני בן 10 יושב בצד השני של הסלון על כסא,
אוזניות מכסות את ראשי ואני שר אתם בקול, מונע ע"י דחפים
פנימיים ,וע"י מבוכתי מכל השאר, קרובי משפחה.
הרבה משנות ילדותי ביליתי בין האוזניות הללו, אני חושב שלו
יכולתי הייתי מבקש שהעולם ימשיך להיות כך לנצח, לחיות עם אבי
בדירה לבד, עם חיות המחמד ,חתולים וכלבים והמוסיקה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.