לקחת ממני הכול.
למה תרצי עוד?
נתתי לך כול מה שהיה ברשותי
ואת נתת?

היית לי חברה,
היית לי אהובה,
הייתי לך רכוש
רכוש שאוקל בשרפה.

את מצטערת?
אני לא!

למה לי?
אין בי כלום.
כול מבט בך לעפר מפורר אותי.
כול מילה מפיך שורפת את נשמתי.

נשמתך הקדושה שמורה מכול רע,
בין זרועי הקרות אשר יגנו עליך מסכנה
ידי הדקות יצירו לך עוד ציור
ועייני החמות יעניקו לך עוד חמלה

ואני אמשיך ויתן,
גם אם תבקשי שאפסיק,
אני אמשיך ויתן עד שירקב,
אני אמשיך לרדוף את החלום
החלום לחלום עלינו רוקדים בחשכה.
כי  את האור כבר ננתי לך מזמן
ואת ריקודי אשתוקק שתקבלי.

תגידי לי תודה?
לא נראה לי.
אני יגיד אם אצטרך,
כן, אני יגיד לך תודה!

בעצם,
למה לי להגיד לך תודה?
הרי נתת לי כול מה שיכולת,
ולא שמתי לב,
אף פעם לא הודתי לך!
טיפש שכמותי!

איכזבתי את עצמי.
ומול סף החיים נעמדתי.
זרקתי עצמי לתהום
והדי רעל נשמתי מרצון,
תחושת החיים חוזרת אלי בעוד זכרונך נשכך.
באפלה הוא צולל,
יחד עם רכושך,
אהוב לבך?