למה תצאי בחולצה ומגפיים
ביום מושלג משמש זה?
איך תקטפי את פרחי נשמת
אהובך עם שיערך הגולש מראשך?
ולמה תצהלי ברחוב הזולג,
ולמה תרקדי על מיטת אהובך,
כי כמת אוהב הוא את שקרך.

מעשה ידך רע ונכזב,
אל מול הקלעים נקלעת באפלה,
אל מסך נפתח לא תפני מבטך,
כי ציפורים ושירים ילוו אותך בדרכך,

אין אני יודע את שגרת מעשיך,
כי אין בי את הכוח לענות לשאילותיך,
מה תרצי לעשות אחר כך?
שאלתי, מה?
ותעני?

מי ירצה ותשובה שפוייה תעני,
כשתקומי ממטתי, קברי?
למה לא תראי את אהבתי?
אין לי את היכלות לראות את עיינך,
ואין בי היכולת לראות את יצרך,
אין בך היכולת לחיים
נגמרו לי הפרחים!
אין בך חיים
ונגמרו בי היונים.

פרפרי הלילה ישאו את נשמתך,
אל ענן תרחיקי עוף
ושלום לעולם תביאי
כי סוף סוף אין בי היכולת לראותך
ואין בך היכולת לחיות,
מותי כאילו אין מחר,
משום שמחר יהיה ובגדול.

בגדול יצהלו הרחובות מחר,
בגדול תרקדי בקברך
ואני?

ואני ימשיך בשלי?
כן, כך נדמה היה לי
ברגע דומך,
ובדמך נאכלתי
על כריתך ישנתי,
ואת?
למה?
כי רצית את השקר
אותו השקר שרדף את אהובך,
אותו השקר שהביא את מותך.

את מותי.