|
אני לא איבדתי את האשלייה
לא שכחתי מה זה בית
שמש ודשא יצמחו תמיד
קשתות יוולדו ואחרות לא
לא נמוגה לי הסיבה
תקווה תמימה גם יש
על בטן ריקה וראש כואב
צועדים, לא משנה לאן.
קווים מתכת לא יפצעו
באהבה קטנה מלאת משמעות
וקול צעקה לא יהרוס
כל יופי הבא לצמוח
לאן עכשיו ללא עננים
לחיות עוד נצח תראה... הנה זה שם
...ואני עכשיו רואה צבעים
יותר טוב מקודם
עם תקווה חמימה ואשליה פושרת
רחובות של קור משתלט
מלכודת מוות של כוונה
בבית אין הגנה
וגם שם אפשר לנבול...
אך אני לא איבדתי את האשלייה
ולא פיספסתי נשימה אחת
ותקווה קטנה ותמימה
להקים לי בית ולהשלים עוד נצח
לאן עכשיו ללא עננים
לחיות עוד נצח תראה... הנה זה שם |
|
|
תגידו, דייג
אוהב דגים, ונגר
אוהב עצים..
אז למה ההורים
שלי לא אוהבים
אותי?
אבא של מרקו
בגילוי לב, פרק
20, לפני
ההתחלה, תריצו
אחורה ותשמעו את
הסלוגן הזה
ברקע.
השורה האחרונה
תמיד הורסת לי,
אני צריך לדעת
מתי להפסיק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.