אני לא איבדתי את האשלייה
לא שכחתי מה זה בית
שמש ודשא יצמחו תמיד
קשתות יוולדו ואחרות לא
לא נמוגה לי הסיבה
תקווה תמימה גם יש
על בטן ריקה וראש כואב
צועדים, לא משנה לאן.

קווים מתכת לא יפצעו
באהבה קטנה מלאת משמעות
וקול צעקה לא יהרוס
כל יופי הבא לצמוח

לאן עכשיו                                ללא עננים
לחיות עוד נצח                     תראה... הנה זה שם  


...ואני עכשיו רואה צבעים
יותר טוב מקודם
עם תקווה חמימה ואשליה פושרת
רחובות של קור משתלט
מלכודת מוות של כוונה
בבית אין הגנה
וגם שם אפשר לנבול...

אך אני לא איבדתי את האשלייה
ולא פיספסתי נשימה אחת
ותקווה קטנה ותמימה
להקים לי בית ולהשלים עוד נצח


לאן עכשיו                                ללא עננים
לחיות עוד נצח                     תראה... הנה זה שם