לעתים מתדפקים
על פתח דלתי
נערים צעירים
ובידם - שקית
מעוניין לתרום?
הם אזי שואלים
וזוג עיני עגל גדולות
בי תוקעים
חיוך ממורמר
אז עולה על שפתיי,
הממורמר ביותר
שננסך בחיי
אני את שלי כבר תרמתי,
אתם רואים -
תרמתי מספיק
לחיים שלמים!
למלחמה בסיגריות
הענקתי את אבי
על ריאותיו המפוחמות
נידבתיו לאלוהים
את אמי בינתיים
התרמתי למאבק בסרטן
עד כמה שזה לא נעים
וגם די מסוכן
כדי לבדוק אם מבית חולים השרון
ניתן לצאת חי
תרמתי, אין כסף,
את סבתי ושני סביי
אנחנו מבינים,
אומרים הנערים, מבטם מושפל,
והולכים לקניון
לבזבז השלל
כלבי ואני אז
על הספה מתיישבים
ומנדבים את הצער
לבעלי החיים |
