כמה נורא להביט
בראי ולראות את עצמך בזמן מעשה.
זו את, באמת
את בשפלך
כאשר כל שאת נאחזת בו -
גוש בשר עטור ורידים,
חפון בין שפתיים שאינן בשימוש.
ואקום, ואקום, ואקום.
רפרוף לשון.
הרטיבות הזו, הלחה.
כך את מביטה, נזדעזעת
מתירה קווצת שיער סוררת
כהה, במסווה להסתיר מבט
זהו תפקידה במערכה
תראי כמה יופי שזה, תאמר
כשתרגיש ברגרסיה
הפוגה
חשבי, נצרי השתמשי בזיק הזה
שירטש כל חלקת עדינות שנטלת לך
בחסד, קהל טיפשים נאיבי שאחז בך
מחא לך כפיו,
כתבי, את שאין ביכולתך לומר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.