שאיפה.

יד אחת על ראש ונוספת על בטן פנים ירך.
אל תפסיקי, אל תיפסקי. הביט בי במבט עורג, בחלחלה עדינה, נקייה
ומזוקקת, בעודו לוקק פיטמה, נאחז בוואקום, ברכות שיעודה לתעתע.
חוט שני פתלתל של ריק.
ארבעה כתלי קירות, שתי מיטות צמודות יחד, כמו נאבקות להתגבר על
השקע בינן. בפועל, שני זוגות צמודים וגלגל חמישי של ארבע
רגליים.
המון מלל מעטר קירות להנציח תנועה של זמן, בודדים כזוגות, של
מפח נפש, היגיון ומה שבינם של אלו המגדירים דרך חיים בהנצחת
תובנות, חיים את שיהיה טוב יותר (תמיד נעמה לי הבריחה אל טירוף
המשוררים. הצטיירה לי תמונה בה כניעה היא נישה בטוחה מפאת כל),
כותבים שם שחיו.
המון נפש בין שניים, מרחק שפער של מספר סנטימטרים יוכל לאמוד
פיזית (לעתים אני מודה לאמות המידה. היומרה שבנתינת פרספקטיבה
לכל נותנת מרגוע לעתים, הידיעה שאתה חלק מפרספקטיבה רחבה יותר,
שרבים אחרים הצליחו להתמודד עמה, להתפשר, לקום כל בוקר מחדש).
מה כבר נותר לבקש? דוממים, כמו חובקים חלל מועט שהזמן מאפשר,
כורח הנסיבות המאפשרות להיצרב, לגעת (לדעת שוב) טרם התנהלות
בצעדים שפופים, תחת כרוניקה ידועה מראש. הליך מכני.
בטן, יד, צעד ועוד תחת משקוף. במורד השביל ולאחריו גרגירי חול
מדגדגים בקצות האצבעות וחצץ, כך מתוודעת לפעפוע ראשון של אשמה.
דלת נטרקת, מפתח מתניע זיק (זו אמת כששומעים מכניקה?), טלפון -
עידכון שבדרך, טיפין טיפין ("טעם לוואי של מודעות").
אני מרגישה שכמעט בלתי אפשרי לרקוד בין שני עולמות, להספיק בך
ובו בזמן להיוותר נאמנה להם, מבלי לברוח לעצמי (מעצמי), ליצור
אשליה שניתן לגעת בה בקצה של אצבע תוך תחושת רטט לאורך היד, עד
למרפקים שאני שוב ושוב מקמצת, תוך שינון המנטרה. אני דבקה בה
עד תום. רק לא להפסיק את המחזוריות הזו באמצע, על אף שהידיעה
שהדבר אפשרי מתעוררת בי עם פקיחת עיניים ועד מבט עגום בתום.
להתנהל בעצמי מעצמי אל עצמי (כמה אוכל להבליג ולשתוק לי?).
עוצמות של תחושה ("זה לא רק הקתרזיס, נועה'לה) בין מלמול מהדהד
בחלל שבין בטן לאוזניים. כל בעבוע ועורק פועם. זו בעיקר
ההתמודדות שלאחר ההזדקקות. תופעת לוואי בלתי נמנעת ממעגל שהולך
וסוגר בי.
ילד טוב? תאמר מבלי לומר, בעוד אני אשפיל מבט ואבלע רוק (ריאה,
בטן, כיווץ. נקישה ועוד אחת. אגרוף קמוץ, הפוגה). לתמוך או
להיתמך, אזדעק מחויכת (לא להסגיר, נסתגרתי) עד לשפל הקרב. לופ
נוסף נסתיים בנחיתה בוטחת (מתלטפת בו, משב רוח רענן, מביטה
מעלה, לוקקת טיפות של גשם במרקם שקוף של אבק. להירדם, להתעורר,
להיענות, להימנע מהנהלות פורקן דומע, למלמל קתרזיס. לרעוד.).