ביניהם אתה,
מעורר רחמים, אסרטיבי עד כדי
איום. "לגעת - להתוודע - להכיר בו
להתמכר להוויה" שבחרת
נאיבי נטול מניעים, מתאווה כמו כולנו
לימים טובים יותר, נתדעק מן השקט
מסתגר במבט
שלי. לימדת אותי אסטרטגיות של בריחה
מהוקצע, למדתי
מניפולציה. חסר ישע אל מול העושר
והאמת שאתה מציע לי, נכנע פעם אחר פעם לאשליה
של אדרנלין, יומרה, למד כיצד להמנע
מן הלאקוניות שבנתינת ההגדרות. היה בי. כך.
טווה קורים, מאפשר לי להביט החוצה
השארי, השארי. הביטי באין שמחוץ לכותליך
שליטפתי תוך שרטוט קווי מתאר,
תביט, מלא בטחון. הכר בי. מניין השנים הוא
אמנם נתון, בלבד, אך שחרר
האחיזה שלך לוחצת. במבחן התוצאה, אני מתקשה
לאגרף אחיזה. זיק מבט, מצמוץ. אני לא מתחשלת
דרכה - תחושת האין.
צועדת יחפה, נושמת לרווחה עשן רכבות טריות פרדסים (המיץ ניגר
נוטף עד לברכיי). הפעם אני מצליחה להרגיש בו, בחיוך, מבעד
ללחות הדביקה. עסיס הדר. אני רואה קדימה, זום אין, זום אאוט.
פלאש. באק.
אור צבעוני. דמויות מתערטלות אביב נעורים. הפעם נרפות האצבעות
בריכוז, רוך מתפשט עד קצותן ואני מזהה, מזדהה. היינו אלה
אנחנו. בלהט. היום זו אני בפשטות, רכה ומודעת. תודה לך, ילד
שלי.
היה שלום.
