"קורטני...", הקול היה שקט ומנחם, מנסה להעיר אותה, אך עדיין
לתת לה לישון בתוך הפנטזיה.
כנראה לא היה לה עבור מה להתעורר.

היא נהמה בתגובה וסובבה את גבה לעברו של גבי, השרת ששטף את
הריצפה מהלכלוך שמסביבה.

הוא די סימפט אותה. אולי כי היה לה יופי עצוב של פיה שאבדה את
הכנפיים שלה וכלואה בינינו ללא כל כיוון או מטרה, ואולי כי
נראתה טוב בחצאית עור שחורה.

כן, זו הייתה קורטני לאב.

הסיבה למסע ההרס העצמי שלה לא היה ברור, אבל זה גם לא באמת מה
שהיה משנה למישהו. הרס עצמי... לכל אחד יש סיבה, השאלה היא מה
עושים עם זה.

במקרה של קורטני המסע כלל את פרטי הלבוש החושפניים ביותר, את
האיפור המוגזם ביותר וההתנהגות המופקרת ביותר. כמה שיותר
סיגריות וכמה שיותר אלכוהול.

כמה שפחות מחשבות, ככה טוב יותר.

לא קראו לה באמת קורטני. האמת היא שאף אחד במועדון לא ידע את
השם האמיתי שלה.
בפעם הראשונה שראו אותה שם לפני כחצי שנה, עומדת בכניסה, שיער
בלונדיני צבוע, איפור, שנראה ששמה אותו במכונית בזמן שנהגה,
חצאית המיני השחורה והקצרה וחולצת הרשת שלא השאירה שום מקום
לדימיון...

מישהו שם הזכיר את שמה של הזמרת המפורסמת, וקורטני לאב נולדה.

אבל מאז עברה כבר חצי שנה... ומה שבתחילה נראה סקסי ונועז הפך
לשמנוני ומלוכלך.

האיפור המרוח בשלל גוונים לא נראה יותר כמו תחילתו של טרנד,
אלא כריקבון פנימי המתפשט חוצה. המראה הסקסי כבר מזמן הפך
מאפרודיזיאק נחשק לנשנוש זול של שיכורים, וכל מה שנשאר זו רק
קליפה מתפוררת.

הוא ניסה להעיר אותה שוב, אבל אז עצר את עצמו.
הוא הביט בפניה הישנות בזוהמה. היא חייכה מבעד לעיוותי השינה.

שתחיה קצת את הפנטזיה, חשב לעצמו גבי. גם ככה שום דבר טוב לא
מחכה מבעד לעפעפיים הסגורים והמרוחים בשחור.

שתחיה את הפנטזייה רק עוד קצת.

לפני שתתעורר לחיים האמיתיים.

שנחיה את הפנטזייה רק עוד קצת.

לפני שנתעורר לחיים האמיתיים.