לא מסוגל להיזכר
איך הכול התחיל
פתאום הופעת
פתאום לא הרגשתי את עצמי
הזמן חלף, אבד
לא מצאתי אותו מאז
אם יש אבסורד בדבר
זה
שאת בחרת להיות מאושרת
וזה הרס את הכול
כמו בניין בהפצצה
לא היה לי זמן לברוח
אז נשארתי להביט בך
זה לקח לי שעות להבין
את המחיר
גם אני מתחרט על זה עכשיו
לא מסוגל להיזכר
איך הכול התחיל
אני הייתי עם מעיל שחור
את עם שמלה לבנה
כול הקלישאות הברורות
משפטים חסרי ערך
סיפורי ילדות
הכול ברור מאליו
אז חבל להישאר לראות את הסוף
אז הקהל עוזב וגם השחקנים מתמעטים
ואני נשאר להביט בך
מהופנט
זה ניסיון חסר רחמים
להישאר שפוי
אני לא זוכר אך זה התחיל
לפעמיים מנסה להיזכר מה היתה התגובה הראשונית
מה היה הפחד שהשאיר אותי
ואולי סתם פשרה
עם הכאב, עם הזמן שעזב
אחרי הכול זה רק אנחנו
ואני אז חשבתי שאפשר ככה להסתדר
עם הזמן הבנתי
שזה יותר מדי
אז לא מנסה להילחם
את מופיעה ממול
כמו זמרת רוק מנוסה
נותנת לקהל להביט בך
לפני שאת מתחילה לשיר
עד אז הוא כבר שלך
ואני לוגם מן הבקבוק
יודע
שסוף הלילה יתארך
וייעצר בגבול
שואל את עצמי
אם זה זמן טוב
להתאהב עכשיו
שבחוץ הכול פקוק, ובעיר השנייה תכף תתחיל מלחמה
חלומות גדולים והכול מתנפץ לשניים
מנסה להיזכר איך הכול התחיל
לא זוכר אם זה היה במועדון קטן
אולי שולחן אחרון בבית קפה עמוס
היינו שניים אולי יותר
האחרים לא נראים
גם את הפכת עם הזמן, למשהו דמיוני
לא זוכר איך זה התחיל
מביט במראה
משהו בי השתנה
לא זוכר איך הייתי קודם
אז לא יודע מה
ואת חלפת
כמוני, רק רחוק יותר
אני נשארתי עם משהו
שלא הצלחתי להבין איך סוגרים
ואומרים שהזמן מרפא
שלי אבד
אני יודע, זה לא שפוי להישאר שפוי
וזה אבוד לבקש יותר מזה
אז מנסה להיזכר איך הכול התחיל
כול טיפול פסיכולוגי טוב,
מתחיל בטיפוס אל הספה, וצניחה אל התהום
ואני מנסה להיזכר איך כול זה התחיל, איך כול זה קורה.