ושנינו
הולכים מול הים
לעתים נדמה
שהוא משיג אותנו
אז אנחנו מוותרים
שניים, זרוקים בתוך עולם מתוכנן
אנחנו לא יודעים להבחין
בין הטוב לרע
אז אנחנו מפסידים
את שותקת
ואני מביט על הסלעים
פעם שרצינו הכול
לא ויתרנו
אז נשארנו כועסים
שברנו הכול
ועכשיו
לא מקשיבים לרדיו
לא מוחאים יותר על שום דבר
כמה אפשר לצעוק
אם לא מבינים שום דבר
ואת אומרת
בוא נעצור
נביט מסביב
אולי נמצא את המקום שלנו
העולם תחום בשוליים רחבים
אם ניפול יהיה לנו מספיק מקום
להתרסק
את יפה
זה משקר את הכול
אני לא מצליח
להבטיח לך שום דבר
מצאנו אהבות במקומות שהיו סגורים
עכשיו אנחנו לא מאמינים יותר
מפסידים בקלות
מנצחים מעט
יש משהו בשתיקה שלנו מול הים
שמגינה על הכול
כאילו, אנחנו פה תמיד
את עוצרת
ומביטה על הים
מבקש לראות אותך, ואת מחייכת
זה כואב, לדעת שמוותרים על הכול
את שואלת, כמה שירים אפשר לכתוב
ואני מודה, שאין לי שום רצון
שוב להפיל את הכול
זה הרי נשבר בסופו של דבר
ואנחנו מפסידים כול הזמן
מטפטף את הזמן
בטיפות קצובות לי ולך
מצאנו אהבה, במקום שלא האמנו שעוד קיים
ועכשיו, מול הים
זרוקים שניים
בעולם של קשרים טכנולוגיים
לא מצליחים לצאת מן התמונה
בלי להרגיש שייכים למה שקיים
תביטי בים אני אומר לך
תביטי איך הוא לא משתנה לעולם
ואנחנו קטנים, נמסים בקלות
על הכביש בדרך לכאן
חישבנו מה השארנו מאחור
לעיתים שלא היה לנו דבר
האמנו זה אמיתי
כן, התמימות הזאת שמוכרת את עצמה
עבור רגע אחד של נחמה בדיה
הפסקנו להקשיב לרדיו, ולשמוע את עצמנו
מביטים במרחב
לא רואים אף אחד
אולי זה אנחנו שעומדים לבד
ואני נוגע בך קלות
לעיתים זו אהבה
מביט בעינייך, מחפש מה את מוצאת שם
את יפה שזה משקר את הכול
ואני לא מצליח, להשאיר לך נחמה
מצאנו אהבה, במקום שלא האמנו שהוא קיים
והפסדנו הכול, אז תביטי על הים
רק הוא נשאר. |