זיקוקי דינור מתפוצצים
בשמיים חשוכים
ברחוב בו עומדות הזונות לא עומדת אף אחת
אם היתה עומדת, והיתה מקבלת כרטיס אשראי
אולי הייתי לוקח אותה
רק אני ונהגי מוניות על הכביש
עולים על הגשר החדש שבנו
מוביל חזרה אל אותו מקום
בא אליך עייף
ואת אף אחת
המצאתי לך פנים ושם
הכנסתי מילים בפיך
לעיתים דיברנו ממש
הכל היה טעות
לא חשבתי שאוכל לצאת מזה
ועכשיו מאוחר
זיקוקי דינור
מתפוצצים
וילדים בני שמונה עשרה
מחפש את עצמי ביניהם
ולא זוכר שפעם הייתי בגיל הזה
וכל האכזבות ברורות, ויודעות מראש
ואני המצאתי לך יד שנוגעת
רגש שלא הכרתי בעבר
נזכר בסרט ישן
חשבתי, שאני חלק ממנו
אבל הוא נגמר, ואני נשארתי באולם, יצאתי
שום דבר ממנו לא המשיך במקום אחר
מקשיב לעצמי
לעיתים לא מבין דבר
הרי רואה כול יום במראה את החיים
ואין להם קשר
למה שקורה סביבי
אנשים באים והולכים
לעיתים אני נשאר
כותב את הבדידות כפי שהיא
כן, זה אני בהתגלמות שלה
מביט בפנים
מביט בשעון
הזמן גובר על כול יכולת אחרת לנצח אותו
לא יכול לדבר, לא יכול להסביר
והמצאתי אותך שתהיי שם
בשביל שלא אצטרך את כל זה
ביום רגיל
זונות עומדות ליד הכביש, ושולחות מבטים למכוניות הנוסעות
אני עובר שם מדי פעם
לדעת שהחיים עוד מתנהלים, שיש איזה רצף לזמן
כן, עובר וממשיך
ואז חוזר הביתה, לבד
אי אפשר לראות מכאן את הגשר החדש
ואני ממציא אותך שוב
מוכן לוותר על הכל
להניח בצד את הייסורים,
להזניח את הבדידות
להתמכר אלייך
אבל את אף אחת
גם לא דוגמא מתוך סרט
אולי פחד ישן
שאני מצליח למלא
ונהגי המוניות ממשיכים בדרך
אני ממשיך לבד
מחזיק את הראש
מחשב לעצמי כמה זמן נותר
וכמה אני מוכן לקחת
כל רגע יכול להיות סוף
ואת זה גם הפחד לא יכול לדחות
אותך המצאתי, זה היה קל
בבדידות, כל דבר מתקיים רק חסר מגע
אני מדליק סיגריה
יושב ברכב, מביט במראה
אילו היתה שם מישהי, שמוכנה לקבל כרטיס אשראי
הייתי מוותר על האהבה
הרי באתי אלייך עייף, מותש
ואת אף אחת.