ג'סי ספיר / Untitled #91 |
לפי שברי הזכרון שעדיין חבויים בי,
מלטף ברוך את פנייך,
נושק לך
מתאהב בך מחדש
כמו ילד בן 6,
מושך בשיערך הכי חזק שיכול
מחכה לצעקתך
ואת שותקת
מתנזרת,
עובר לשלב השני,
איחזי בידי
הרגישי את זרימת הדם המהירה
עצבים חבויים בתסכול מתמשך
צרחי בגללי ואעוף מאושר,
כהרגלך,
סובלת
ללא כל סיבה.
90 קדמו לך ואותך כאבתי,
ועוד, איני מצליח להחזיק במחשבתי
פרצוף,
רק תאוותך מצטיירת על הדפים
מכסה אותה בורוד,
וזה נשאר שחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|