תל אביב, מרכז.
מרכז של מה בדיוק? יש אנשים שאומרים שהכל קורה בתל אביב, שלא
חיית באמת אם לא חיית לפחות שבוע בתל אביב.
תל אביב, עיר בלי הפסקה. ממש ניו-יורק המקומית.
דעות אלה שייכות לאנשים שלא העבירו כאן חיים שלמים, אלא חולמים
להגיע רחוק, חושבים שתל אביב זאת התשובה. ברגע שכף רגלם תדרוך
על אדמת דיזינגוף הם יקבלו הארה אלוהית של ממש.
אשליות.
עיר שלמה של אשליות. נראה לי שככה משווקים אותה, בתור עוד מוצר
שמנסים למכור להמונים, בלי שום תכלית ובלי שום צורך. אחרי הכל
זאת רק עוד עיר, רק עוד איזור חיוג, רק עוד כמה כבישים, כמה
רחובות והמון בתים שמלאים עד אפס מקום באנשים.
אנשים זאת הבעיה. הם הורסים הכל רק כדי שיהיה להם משהו להתגאות
בו. ואולי זאת דרך מחשבה בריאה. מי יודע? גאווה זאת בהחלט סיבה
לקום בבוקר. אבל בסך הכל זוהי עוד אשליה.
אשליות שמתחלקות לקבוצות, לשכבות כלכליות, זרמים שונים, מרמת
אביב ג' ועד פלורנטין, הכל אשליה אחת גדולה.
אומרים שהבית הוא המקום שבו כל בנאדם יוכל לצאת מדעתו בשלווה.
אני נוטה להסכים עם פירוש זה, אך המילים תל אביב ושלווה לא
מתחברות לי ממש.
כשאני חושבת על שלווה אני מתארת לי בית עם גדר לבנה, גינה ונוף
מכשף, זאת שלווה. אהבה היא שלווה, בתל אביב איו אהבה.
אולי מכיוון שמאז ומתמיד הייתי חלק ממנה כל מה שאני רוצה זה
לברוח ולהתחיל הכל מהתחלה. אולי כי פשוט התייאשתי לחפש את עצמי
בתוכה ולחפש את עצמי בכלל, מהפחד שבחיים כבר לא אמצא. אולי אף
שניהם, אבל אני לא חושבת שאי פעם כבר אדע.

הגיע הזמן לעבור דירה.