לגן, הוא הלך לבד... בלי אף אחד. בגן הנפש שלו, אף אחד לא
ביקר, כי הוא עדיין קטן, ולא יודע אהבה אמיתית מה היא.
הגן הוא איזור משתנה, לפעמים חשוך ומפחיד, לפעמים הדור ויפה,
ולפעמים, כאשר ההורים לא בבית, הגן נראה ארוך מאוד, כמו
ספרייה.
כאשר גדל הילד, הגן השתנה. בהתחלה נשאר הדור, אבל אחד כך הפך
להפכפך, לפי מצב הרוח.
לאחר כמה זמן, התיחלו אנשים לבקר בגן. אנשים אלו לא היו רבים,
אבל הם היו אוהבים ואהובים. לפעמים, כאשר האוהבים עזבו, פרצה
שריפה בגן, ולקחו חודשים שלמים עד להופעת הפרח הראשון.
כאשר הילד הגיע לגיל 18, והתגייס לצבא, כבר הייתה מבקרת קבועה
בגן. הגן אהב אותה, וכך גם היא אותו.
לאחר כשנה בערך, הגן נבל...... ואיתו הילד.