עודד זמיר / ילדותי |
בית הספר שלי משמש ישיבה.
המכה הזו הולידה את השיר הצובע את שכונתי במקסם מאווי חפוף
בערגה לאשר נמחק מהעולם.
זה הבית בו נולדתי.
זה הרחוב שבו גדלתי.
זו השכונה שבא שיחקתי.
כאן עברה ילדותי.
זה בית הספר בו למדתי.
הנה העץ עליו טיפסתי.
על הגדר הזאת ישבתי.
כך עברה ילדותי.
לא השתנה פה דבר.
הכל נראה כמו היה.
לא השתנה פה דבר.
האתמול כמו מחר.
עץ המישמש בחצר של מוריס.
תותים מהבית של מאירי.
על הספסל בגן עם איריס.
ינקול עם וופל מצופה.
דור חדש נולד בינתיים.
בשבילם הכל קיים עכשיו.
הגדר המישמש והתותים.
במקום איריס יש רותי.
לא השתנה פה דבר.
הכל נראה כמו היה.
לא השתנה פה דבר.
האתמול כמו מחר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|