יום שני, השעה 23:34, עוד לא רצתי השבוע. אווף, לא סובל שזה
קורה לי. בלי ויתורים, אני הולך לרוץ היום. רץ לרוץ.
מחליף בגדים, מכנס קצר, חולצה אורירית, נעלי ריצה. יוצא מהדירה
שלי, מהבית. חימום קצר ויאללה לדרך.
מאיץ כאשר חולף על פני עוברים ושבים. מן אינסטינקט שכזה, לא
להפתח. לברוח מכולם, לא לבוא למגע.
מבטים מבוהלים ונפחדים. צעקות ובהלה, נערות מבועתות. למראה
דמות שחורה רצה ממרחק באמוק מטורף. רק רץ וחולף.
קבוצה של בני נוער, כמה בחורות מביטות בי מרחוק. חבריהם שמים
לב למבטיהם של הנערות ומביטים גם הם. רק רץ וחולף.
סיימתי להקיף את השכונה כולה, לא מעט, כשני קילומטרים. הנה שוב
אותם בני נוער, מביט בעיניהם. רק רץ וחולף.
לאחר כעשר דקות של ריצה מאומצת מאט את הקצב. לאחר רבע שעה
נוספת זו כבר הליכה.
ושוב, סובב את היישוב. הולך וחולף.
קרב אל אותה קבוצת נערים, מביט בהם מרחוק, בעיניהם הפעורות
ומתמקדות בחקירה ובישנות גם יחד.
לא מרפה. רק הם מביטים שוב ושוב. ואני רק רץ וחולף.
אין שביל לברוח דרכו, ממשיך לעברם. עובר את קבוצת הנערים
הראשונה, והשניה. חילופי מבטים קצרים וזהו. רק רץ וחולף.
מתקדם לעבר הקבוצה השלישית. הקבוצה מונה שלוש בחורות ובחור אחד
שהרגיש לפתע כי הוא לא לבד. מרכז ההתענינות שלהן עבר למקום
אחר. אולי לזעה המתפשטת על הגוף, אולי לנשימות המנסות למצוא את
הסדר והרוגע הראוי להם. ואולי סתם לדמות זרה ומסתורית המתקרבת
לכיוונם.
קרב, אט אט המבטים מוסבים ומיד מוסטים אל מקום אחר, מבושה או
מפחד, תרגיל של הסתגרות.
רק היא, היושבת על המעקה שהושם שם בשביל שילדים קטנים לא
יתפרצו לכביש במהירות, מביטה בעיני. מביטה ואינה עוזבת אותם.
מביט בעיניה, לפתע היא מאבדת את שיווי המשקל ונופלת ארצה. מסיט
את המבט אל קצה הרחוב. כאילו לא באשמתי קרה הדבר. שכן אני רק
רץ וחולף.
בחיוך מבויש מביטה בעצמה וצוחקת על עצמה עוד לפני שחברותיה
ניגשות לעזור לה.
לאחר שהתעשטה וחזרה לאיתנה, עובר ליד. כולם מביטים ומסיטים
מבטיהם מיד. היא מביטה ואינה מרפה.
כמעט עובר, כמעט, עוד רגע קט. לו רק יכולתי להשאר. כאן, אני
והיא. מה, מה פתאום. לא ולא, בשום אופן. טוב לי כך, עם עצמי
ותו לא. אבל אני רוצה כל כך... לא! די הפסק מיד.
אנו מתקרבים זה לזו... מתקרבים. משים מבטי בקצה הרחוב, כאילו
כלום. אך לא יכול להתעלם מעיניה הפתוחות והמישירות מבטן אל תוך
נשמתי הסתומה.
עוד רגע קט ואעבור. שבריר של שניה. זהו, כאילו כבר עברתי. נגזר
הדין, שהרי מהו שבריר שניה.
"ערב טוב", נשמע קולה בהביטה בי בחיוכה.
"ערב טוב" נשמע כנגדה קולי ונעלם כהד בהמשך הרחוב ההולך
ומחשיך. רץ וחולף.

חיים שלמים עברו.

רץ וחולף.