רוח נושבת לוחשת לי שמך
כוכבי מרום רומזים לי עינייך
שמש זורחת מתוך שיערך
נשימתך מפתה בשקיעה בין ערביים.

קולך מפכה כמי-מעיין
הזורם לגופי מתוך האין-סוף
כמה לרוגע בהתלכדות עם גופך
כאשר פיסת אהבה לך אקטוף.

קרן ירח מבין חמוקייך
מרצדת לה, מפתה, מחכה,
כאשר את מולי, עינייך בעיניי,
כל-כך קרובה, כל-כך רחוקה...

את ניצבת ואני, הלך...
נודד במחוזות פלא שלא שבעו עיניי,
שביבי זיכרון נושאים ריח שיערך,
עולם חלום מלא פלא בריאתך,
כואב ומתענה בכאב מתיקותך,
מתבלבל במראות האסורים לגביי.