[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יפעת דהן
/
זיכרונות

אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו, העיניים שלך נצצו, הלב שלי
דפק כמו משוגע ולא יכולתי להפסיק לצחוק.
כמה שניסת להרגיע אותי. אתה זוכר את זה?
שרקדנו על הבמה ושרת לי באוזן. הנשימות שלך העבירו בי
צמרמורות. ואח"כ שנישקת אותי, נשיקת התשוקה העצומה. כל הגוף
שלי רעד מהנגיעות שלך.
כשהתעוררתי בבוקר לצידך, עטופה בזרועותיך, עוד לפני שהספקתי
לפתוח עיניים כבר אהבנו שוב. אני לא אשכח איך רעדת לי בידיים.
והתשוקה שהייתה לך בעיניים.

אתה זוכר שלימדתי אותך לרקוד? וביקשתי שתנשק אותי את הנשיקה
שלך. ביקשת שאני אעצום עיניים, שיחקת לי בשיער, ליטפת את פניי
ולאט לאט נישקת אותי. הייתי בעולם אחר, קסום.
כמה שרציתי לאוהב אותך שוב, באמצע שום מקום.

אני זוכרת כמה היית מתקשר ואומר לי שאתה מתגעגע, ורוצה וחושק.
כמה אתה רוצה שוב לגעת, שוב לאהוב, שוב להתערבב.
וכשהייתי מתקשרת בוכה ועצבנית הייתי נרגעת כשהייתי שומעת את
הקול שלך.
ולפני מופעים כשהייתי לחוצה, "תעלי כמו מלכה". אתה זוכר שאמרת
את זה?! ואני עליתי לבמה, עליתי בזכותך, כמו מלכה, בזכות הפנים
שלך, החיוך שלך, שליווה אותי במשך כל הריקוד.
"תסתכלי ישר מולך אני יושב שם מסתכל עליך", ובאמת ישבת שם, עם
העיניים הנוצצות שלך והסתכלת עלי עם החיוך המאושר שלך. והרגעת
אותי, ועינייך היו מולי בכל שנייה שרקדתי על הבמה.

אני רוצה שתדע שבלעדיך בין זרועותיי אני חשה ריקנות בנשמתי.
אני מוצאת את עצמי מחפשת את פנייך בתוך הקהל - אני יודעת שזה
בלתי אפשרי אבל איני מסוגלת להימנע מלעשות זאת.
החיפוש שלי אחריך הוא מסע אין סופי שנידון מראש לכישלון.

1.5.04

זיכרונות מלילות קסומים וימים של אושר שאנצור בליבי לנצח







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טענה א': אלימות
נובעת מתיסכול
מיני.
טענה ב': אף אחד
לא כותב בבמה אם
הוא לא חושב
שיצא לו מזה
זיון.
מסקנה: כתיבה
בבמה היא צורה
בוטה של
אלימות.

קידום, לך
תזדיין


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/5/04 17:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יפעת דהן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה