לפעמים... אני מרגישה לא שייכת.
לפעמים... אני בוחרת להתבודד.

אתם בטח שואלים למה, ולמה זה אמור לעניין אתכם?

תסתכלו מסביב מה אתם רואים? איזה מן חברה קיימת היום?
איזה מן חברה אנחנו?
אם לומר את האמת בצורה קולעת... חברה מקובעת, מקובעת במחשבה
שלה.
קשה למצוא את האישיות של כל אחד מאיתנו ואתם יודעים למה? כי
היא נבלעת...
כולנו זורמים עם העדר לבושים אותו הדבר, מדברים אותו הדבר,
מתנהגים אותו הדבר, ושומעים את אותה המוזיקה.
קשה לי ליצור קשר ולהיפתח לאנשים שאני לא רואה את האישיות
שלהם, שהם לא עצמם ושהם לא חושבים על הרגשות שלהם.
וזה לא שכולנו כאלה, ואני לא מנסה להציג את עצמי באור שונה אבל
זה מה שגורם לי לשאול את עצמי האם לחברה כזאת אני שייכת?!
הסיבה שאני כותבת את המילים האלו היא מתוך חשש ופחד, אני חוששת
ממה שהולך לקרות...

תראו את המצב הקשה, העניים, הנכים, האמהות החד הוריות האנשים
האלה סובלים, ואף אחד לא עוזר להם, הם במצוקה!
ובכלל, המבוגרים של היום, ממש דוגמא למופת אה?!
איך אנחנו אמורים לקבל דוגמא מהם? איך אנחנו אמורים לקבל דוגמא
מאב שאנס את הבנות שלו? מהורים שזרקו את הילדים שלהם לפח?
מהורים שמתעללים בילדים שלהם פיזית ונפשית? ממבוגרים שרוצחים
או מכוחות ממשלתיים שבעצמם עוברים על החוק? היום המצב כלכך קשה
אבל לאנשים כבר אין כוח לדבר על זה, הם פשוט מתעלמים מהמצב...

אנחנו לא יכולים להשאיר בעיות פתוחות, אז אנחנו פשוט מדחיקים
הכל.
כל הפיגועים הנוראיים, כמעט כל יום מתים אנשים וכולנו כבר
אדישים.
אתם יודעים מה? אנחנו חברה של סיפוקים, חברה שכל מה שאיכפת לה
הוא מעצמה, כל אחד הוא אינטרסנט, חושב על עצמו ועל הסיפוק
המיידי שלו.
כשאנשים אונסים, גונבים ורוצחים הם לא חושבים על הצד השני, על
הרגשות והמשפחה של אותו אדם אלא רק על עצמם ועל הסיפוק שלהם.
והנורא מכל כשמחבל מתאבד, הוא חושב על עצמו ורק על עצמו!
ואתם יודעים למה?! כי הוא עושה זאת בגלל אמונה מטומטמת! אמונה
שהוא יקבל 72 בתולות! ממש פנטזיה להרוג בני אדם בגלל שאתה חושב
רק על עצמך ועל הסיפוק שלך.
אתם מבינים כמה המצב נורא.
היום ביה"ס כבר לא בטוח, שורפים לילדות את השיער, מכים מורים,
לוקחים ילדים לבית קברות ומכים אותם שם!
והחינוך... תראו את מצב ההשכלה, לאף אחד כבר לא אכפת ובשביל
חינוך ברמה גבוהה צריך לשלם המון המון כסף!
והכביש... בכלל חגיגה! כל אחד מרשה לעצמו לנהוג מהר ולעשות
שטויות כי לא אכפת לו שהוא עובר באור אדום ואולי יש הולך רגל
באמצע הכביש כי אח"כ הוא יברח ואף אחד לא ישים לב... כי לא
אכפת לאף אחד מכלום! לכל אחד איכפת רק מעצמו והסיפוק שלו!

הגיע הזמן שאנשים יראו את המציאות, המציאות היא קשה וכואבת
ואני לא רושמת את זה כי אני אומרת שצריך לברוח מכאן!
ממש לא, אני יודעת ומאמינה שהכול יכול להיות הרבה יותר טוב!
החיים יכולים להיות טובים ויפים בהרבה, אם כל אחד במקום לדאוג
רק לעצמו ולאינטרסים שלו, יתחיל לדאוג קצת לסביבה שלו ולחברה
שבה הוא נמצא.
אני אתן לכם דוגמא כשזוג חברים ניפרד הוא לא חייב לסיים את זה
בצורה כואבת אלא לסיים את זה יפה, בצורה שלשני הצדדים יהיה קל!

וכך זה גם בחיים זה לא שהכול שחור ולבן טוב ורע אלא הכול יכול
להיות הרבה יותר רע או הרבה יותר טוב...
אנחנו רק צריכים לבחור!
במקום להלחם ברע צריך להעצים את הטוב!

מקווה שהשארתי לכם נקודה למחשבה...