הדמעות שוב מציפות
הן אינן לבוא בוששות
חשה לבדי, וחשה שאיש אינו זקוק לי
איש אינו אוהב
איש אינו מבין את הכאב
מרגישה שאם אלך
איש אינו יתגעגע
איש אינו ירגיש בחסרוני
הרי אין לי תפקיד ממשי
והדמעות נפסקות
והדמעות נגמרות
גם הן אותי כבר לא אוהבות
והרי בשביל מה?
הרי אני דבר לא שווה

האם עליי ללמוד לבד לחיות?
האם אי-פעם למישהו יהיה אכפת?
והלב דואב והראש כואב
איש אינו לי זקוק
ולי אין סיבה פה להיות!

לא מבינה אם אני רוצה לחיות
אבל דבר אחד אני יודעת
שכאן אני לא רוצה להיות
להתרחק מכולם, כי לאיש גם ככה לא אכפת
אפילו
הבחור שאיתי
גם לו כבר לא אכפת
ושוב הדמעות מציפות
והעיניים שורפות
אז בשביל מה לי כאן להיות?