מאת: < Stage.Co.IL Comments Engine <
stage@stage.co.il
נשלח: Friday, October 24, 2003 23:15:55 PM
אל:
cshazar@hotmail.com
נושא: IL Comment of חיה ותן למות By מישו.
חן שזר שלום, מישו שלח/ה תגובה ליצירתך חיה ותן למות (כתובתה
בבמה הוא:
http://Stage.Co.IL/s/192382?resp=yes
ניתן להגיב שם חזרה ובה נאמר:
>=====================
>חיה ותן למות
>---------------------
גבירתי,
הבן שלי הסב את סתומות לבי לאתר ונכנסתי. שוטטתי ואז נתקלתי
בסיפור הזה שלך. אין ספק כי את, בכמה מילים, זרקת אותי אחורה
לתקופה הכי קשה בחיי.
עוד מעט ימלאו 10 שנים למותו של אבי, רופא במקצועו שעבד במחלקה
הנוירו-כירורגית. שמו לא היה ד"ר גורליק, אבל מתוך הכתוב אין
לי כמעט ספק שסיפרת את סיפורו. אפילו הצלחת לדייק בתיאור העצב
שאפף אותו תמיד. אינך יודעת כמה ריגשת אותי.
הנה, הנה אני מפסיקה לבכות. את בטח לא מבינה עכשיו מה אני רוצה
ממך ולמה אני מגיבה לך, אז רק רציתי שתדעי שגורלו של אבי היה
כל כך שונה ואחר ממה שרצה להעניק לאחרים וזה אפילו מרגיז אותי
לחשוב, אז אני חייבת לספר לך כדי שתדעי ותשמחי שנפטר לפנייך.
אולי את תצליחי למצוא אנשים טובים שיעזרו לך בבוא יומך כי אני,
אני נכשלתי במקום שבו הוא, אבא, הצליח.
אז ככה, את יודעת, אבא שלי היה כליל השלמות - אבן חלמיש תוצרת
ירושלים, כמו שכתוב בספרים. עד שלילה אחד, אני הייתי בקושי בת
ארבע עשרה, היה תורן בחדר מיון והציל חולה שרצה להתאבד. אני
זוכרת שחזר הביתה מאוד גאה ומחייך ורקד ונישק את אימא. אחרי
שבוע כבר לא צחק כל כך כי החולה ההוא חזר עוד פעם למיון עם
כדור שהרס לו חצי מוח, ובכיס שלו נמצא מכתב שרק אמר: 'בני
זונות אולי תניחו לי למות אני לא רוצה לחיות אתם שומעים, יש לי
אלצי וממילא אמות בקרוב אז למה בכוח. בני אדם רחמים'. מה את
חושבת? הצילו אותו, הבני זונות. לא שחזר להיות בן אדם אבל
נשאר בחיים, ואבא שלי אכל את הלב ושתק, אסור היה לו להגיד
כלום, הבני זונות המזוינים האלה. אז הוא שתק...
עד סוף חיי לא אשכח את המכתב הזה, כי אבא שמר עליו ומצאתי אותו
בניירות שלו אחרי שהכל נגמר. את מבינה, אבא חלה בערוב ימיו,
עוד לפני שהבנתי מה קורה. מחלת עצבים נוראית ימח שמה. אני לא
יודעת למה זה ככה. הרבה רופאים דגולים מתים מהמחלות בהם טיפלו.
הנה ד"ר כוזרי מת מגידול בראש, וד"ר פאוזנר מהתקף לב מסיבי
ושום ניתוח מעקפים לא עזר לו, וד"ר לבני הלך פייפן בגין גידול
בריאות. טוב, הוא גם עישן.
ואבא שלי הטוב והנבון חלה במחלה, נו, זו שקוראים לה לו גרינג,
וידע שהוא הולך למות ואפילו חתם על צוואת חיים והקליט עצמו
בוידאו, רק שהטמבל הזה לא סיפר לנו כלום שלא נדאג, ונתן לי
לנסוע לשבתון שהתארך. כשהגיע זמנו והתקשה בנשימה, בדיוק לא
הייתי בארץ. כשחזרתי איש כבר לא היה מוכן לנתק אותו ממכונת
ההנשמה והוא, כמו תינוק, לא יכול היה לזוז, אבל בהכרה מלאה
דיבר בעיניו והתחנן וחש כיצד חיים אוזלים אותו, וניסה להסביר
לנו ולרופאים, אבל איש לא שמע ואני לא העזתי לנתק את השטקר.
צחוק הגורל, נכון? אדם שעזר לכל כך הרבה אנשים לצאת בשקט
ובשלווה והוא בעצמו תקוע בין לבין, לא לבלוע ולא להקיא.
אם הייתי קוראת את הסיפור שלך אז אולי
אולי הייתי עושה משהו
לוקחת אותו לאמסטרדם,
נאבקת, צועקת
אבל אני רק ישבתי בשקט והמתנתי כמו בת טובה עד שהכל יסתיים.
אז אני לא שמחה שקראתי את הסיפור שלך, אבל באיזה שהוא מקום
עכשיו רגשי האשם שלי פחות ברורים. אני מבינה איזה עוול נגרם לו
אבל אני לא בטוחה שאני באמת אשמה. אולי פעם נפגש כך על כוס קפה
ואספר לך יותר.
התגובה פורסמה ב: 2003-10-24 23:15:55
----------------------------------
המגיב/ה לא סיפק/ה כתובת דואל. בשביל להגיב לו/לה, אנא פנה/י
לעמוד התגובות ליצירה בכתובת זו:
http://Stage.Co.IL/s/192382?resp=yes
בברכה, מנוע התגובות Stage.Co.IL
>=====================
נכתב עבור הסדנא ה -50
http://stage.co.il/forum/read.php?f=13&i=11936&t=11936&v=t
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.