אגדה על ילדה שהייתה כל כך קטנה שההורים שלה היו צריכים להאכיל
אותה עם פינצטה וזכוכית מגדלת, הילדה שהייתה כל כך קטנה רצתה
מאוד לשחק עם שאר הילדים אבל הם היו גדולים וגם כשרצו לשחק
איתה לא הצליחו. פעם אחת ניסו לשחק איתה בכדור אבל זה כמעט
נגמר באסון כי במקום שהיא תתפוס את הכדור, הכדור העיף אותה
איתו והם כמעט נחתו בכביש.
הילדה, שקראו לה לינה, הייתה מאוד עצובה, היא בכתה ובכתה
ובכתה, אימא שלה לא ידעה מה לעשות כי היא רצתה לחבק אותה אבל
היא נורא פחדה למחוץ אותה, אז היא סיפרה לה סיפור כדי לעודד
אותה.
יום אחד, היא אמרה, את תזכרי ברגע הזה ממש ותצחקי.
אני לא אצחק, אמרה לינה, למה את אומרת שאני אצחק?
כשרק נולדת, הגיע לכאן איש זקן וקטן, קטן, והוא אמר לי שיש
הרבה מאוד אנשים קטנים בעולם, והם כולם אנשים מאוד מיוחדים.
הוא סיפר לי שגם אם יהיו רגעים קשים ועצובים, שלא נדאג, כי
יגיע הרגע שאת תגלי את הדבר המיוחד שבך ואז את תהיי מאושרת
יותר מכל אדם גדול, ככה הוא סיפר לי ואני האמנתי ואני עדיין
מאמינה.
את לא נולדת סתם ככה, יש סיבה למה את קטנה וכשתדעי את הסיבה אז
כבר לא תרצי להיות גדולה כי את תרגישי גדולה מבפנים.
לינה הקשיבה לסיפור, ונרגעה, אז בא זאב גדול ודרך עליה והיא
מתה עם חיוך גדול על פניה הקטנות... |