מצלמה משוטטת תופסת פינה על עץ החיים.
מביטה על מספר אנשים מקפצים על ספסל מלוכלך.
שולחת תמונות לרקיע בלי מחשבה מיותרת.
תופסת ילד קטן עם אישה מעשנת.

האשה לבושה חצאית צמודה,
תופסת ילד באחיזה של דממה שמתוכן ריקה.
ציפורניה חודרות לתוך ידו הרכה,
משאירות סימן על יד חלשה, ידו הקטנה.

מאחור רואים אנשים חדשים.
ועל פחית בירה המיואשים בונים בניינים.
באור החלש לפני החשכה הם הולכים,
לחפש לעצמם עילפון חדש הם רוצים הטיפשים.

מהצד חתול מילל ושורט חתולה.
רוצה הוא לאכול את ששלו ושלה,
שולף ציפורן חדה דוקרנית.
צורח עליה ומלטף את אותה חתולית.

המצלמה אז יורדת נגמר לה הכוח, נגמרה הבושה.
לצלם את זוועות היום הבורח, בתחושה מבאישה.
משום מקום מופיע מצלמה חדשה.
היא את הלילה תנציח לבדה.

פיצוץ מעיר את הרחוב ההומה.
שר לו את שיר המוות של הבורא.
מיד שתי המצלמות ניגשות ברעדה.
לצלם את הסבל... כי לך זה חשוב נורא.