תחשבו... זקפו אוזניים... שמעו! רשרוש הציפוריים... הו הו לא
לא זה לא הן... לא הציפורים. אלא קול של גבר, או ילד, או בחור.
זה קול. קול יפה. קול מושך. הקול של אותו אחד שהיא אהבה. או
חשבה שהיא אהבה.
הוא לא היה יפיוף הורס, אבל היא אהבה אותו. הוא לא היה מושלם
הורס, אבל היא אהבה אותו. הוא לא היה ג'נטלמן שרירי, אבל היא
אהבה אותו. הוא היה בחור נאה מאוד, שיערו היה שחור, עיניו
שחורות ויפות, זקן צרפתי, גבוה רזה, עדין, ילד מיוחד ויפה,
פשוט... מאוד פשוט, אבל היא אהבה אותו מאוד, הוא היה גבר
חלומותיה, המושלם בו חפצה מכל. הוא מצא חן בעיניה, היא לא חדלה
מלחשוב עליו. אבל הוא? מה איתו? האם הוא חושב עליה? האם הוא
רוצה אותה?
הוא בכלל לא יודע מי היא... ומה שמה... הוא אף פעם לא הסתכל
עליה, לא חשב עליה, לא ידע מי היא. והיא לא התעניינה בו, עד
ששמעה אותו שר, שר מן הסרעפת, שר מכל הלב. שר כי הוא אוהב! שר
כי הוא רוצה, שר כמו מלך.
קולו... קולו הענוג, שבה אותה בקסמיו, והוא לא ידע. היא ניסתה
להתיפייף בשבילו, אבל הוא, יופי?  לא חשב על כך לעולם, לדבר זה
אין חשיבות לדעתו, רק הנפש, האופי. לא היופי, לא החיצוניות.
הפנימיות. היא, היא הייתה בחורה שיש לה את זה, היא הקסימה
בנים. היא הייתה יפה, אומנם לא מהממת, אבל יפה היא הייתה,
והוא, לא הביט ביופייה, לא הביט בגופה, לא הביט בה כאישה,
כנערה, כמה שהיא. אלא כסתם ילדה, ילדה מבית הספר שלו, ילדה
שאין לה חשיבות. וזה, זה מה ששבר אותה, כי היא... היא רצתה
אותו, והייתה תוהה למה? למה? למה האהבה כזאת, למה היא כזאת
כואבת? למה תמיד אהבה של האחרים היא ורודה יותר? ולמה למה לה
אין אהבה?
היא רצתה לנשק אותו, אבל ידעה שאם תתקרב אליו, כדי לעשות זאת,
הוא יחשוב שהיא חסרת בושה, היא רצתה לחבק אותו, אבל ידעה שאם
היא תעשה זאת, הוא ייבהל ממנה, ויברח, אבל אהבה... אהבה,
הפרפרים שבבטנה, למה הוא לא אוהב אותה? מישהי אחרת שבוייה
בליבו? כיצד תכבוש אותו? התוכל לכבוש אותו?
הזמן עובר, והיא כמובן, מנסה לעשות כל אשר ביכולתה, כדי שהוא
יסתכל עליה, וכאשר הבינה כי יופי, והגוף, הפעם לא יעזרו לה,
ויתרה. אל תוך לילות עצובים, שהיא בוכה אל ארבעת קירות החדר,
אל הקירות, אל האפלוליות, אל האמת שלה, אל האהבה חסרת המעצורים
שלה, והיא... בוכה, בוכה ובוכה... אל תוך הלילה, חולמת עליה
ועל נסיך חלומותיה.. ליאור... ליאור... ליאור... השם מתנוסס לה
כל פעם מחדש בראש... והיא...  מרגישה כשייכת לו, כאילו כל חייה
הוא.
יום למחרת, כשעברה במסדרון בית ספרה, ראתה אותו, הוא הביט בה,
קלט אותה, היא התעניינה לדעת מה חשב עליה? האם הוא חושב שהיא
יפה? אבל כיצד היא תברר, וחוץ מזה הרי לא אכפת לו מדברים כאלו.
אבל איך זה יתכן? הרי כל הבנים בגיל העשרה, רוצים רק בנות יפות
וחטובות, והוא מוכן אפילו לצאת עם הילדה הכי נוראית בעולם...
ועליה. עליה הוא לא מסתכל... בעצם! הוא הסתכל עליה... כן הוא
הסתכל.. אבל האם הוא חושב עליה דברים טובים, מי יודע?
ואז לאחר כ-שבועיים שלוש, הוא ניגש אליה, פנה אליה בקידה קטנה,
ואמר לה, שהיא חמודה ומאוד, אבל הוא חייב שהם יכירו יותר, היא
הייתה מאושרת עד ראש הגג, פניה קרנו מאושר, והם החליטו שהם
יצאו.
הם היו הזוג הלוהט של השכבה, הזוג המדובר ביותר. הזוג המושלם.
לאחר כחודש לאחר שנהפכו לחברים. היה לה פתאום מוזר. והיא תוהה
לעצמה שוב ושוב, האם היא אוהבת אותו? האם הוא אוהב אותה? ובכל
מקרה... הוא לא רואה בה יפה, והיא אהבה שהחמיאו לה. והוא אהב
את הפשוטות.
כבר שבועיים שהם חברים, שבועיים, הזוג הכי מדובר בשכבה,
שבועיים חברים... ומה עם נשיקה? לא הייתה... היא לא העיזה לנשק
אותו... כיוון והוא לא היה ילד מהסגנון הזה, של הנשיקות פה
ושם, אפילו לא חיבוק. החברות ביניהם הייתה יבשה. היא רצתה לנשק
אותו, אבל הוא? הוא לא חשב על זה... הוא אהב אותה, את האופי
שלה, הוא כיבד אותה על יתר המידה, והיא חשבה לעצמה, -ככה אני
לא יכולה לחיות, כיצד אברר אם אני אוהבת אותו, האם אני מרגישה
כלפיו משהו? אומנם היא רדפה אחריו כל הזמן, ורצתה אותו, ועכשיו
שהוא שלה, החששות עולות עולות ועולות, ולה אין תשובות, רק
שאלות, והרבה.
היא החליטה, שלמרות שהבן, צריך לעשות את הצעדים האלו, היא תעשה
אותם, כיוון והוא לא משתף פעולה. הם קבעו ללכת אל הים, היא
החליטה שזה חייב להיות שם, הים, החול,  הגלים, השמיים, האוויר,
והרוח לא ישקרו לו. בעת הנשיקה הם יגלו לה, הם יתנו לה תשובה
על   רגשותיה, יעזרו לה לברר. לגלות. מה קורה איתו...
כך היה, נפגשו השניים בים, ישבו, דיברו, דיברו, דיברו ודיברו.

ואז לפתע ברגע הכי פחות צפוי, היא קמה, ואמרה לו: ליאור, קום
שניה בבקשה. הוא קם, ואז לאט לאט היא התקרבה אל שפתיו, הרגישה
את שפתיה נוגעות בשלו, את עורה נוגע בשלו, היא חשה שהנשיקה
מדהימה, זוהי הנשיקה הראשונה שלה, שלהם!
הם ממשכים לעמוד על חוף הים, ולהתנשק, ולאט לאט היא חשה שהיא
לא אוהבת את הנשיקה, או בעצם היא לא אוהבת אותו.
מה קרה לכל הרגש העצום שלה כלפיו, הוא לא יכול היה להעלם כך
חשבה, אבל כן. הוא נעלם.