כבר שבוע ימים שאני חוזרת הביתה, פושטת את בגדיי ונשפכת אל תוך
מיטתי, מתעטפת בשמיכת פוך ישנה, למרות החום הנוראי, ושוקעת
בשינה עד הערב.
אתם יודעים איך זה, נכון?
כבר אף מילה לא תחזיר לחיים,
אני מנסה לגרום לו להגניב לי מבט. אך ללא תועלת.
והשיר במערכת מתנגן שוב ושוב ושוב,
בדיוק כמו כל זה, שעוד קרה ויקרה, ותבנית זו תשמר לעד.
כבר שבוע ימים שאני קוראת שוב ושוב את מה שכתבתי אז, לפני כחצי
שנה, ואומרת לעצמי:
"ידעתי, זאת הייתה טעות".
אתם יודעים איך זה, נכון?
ואני עדיין כאן, רק אתה כבר איננו.
"תתעודדי", הם אומרים, "עוד תמצאי אחד אחר",
לא. אתם לא יודעים איך זה,
כי כבר שבוע ימים ש. |
