לשתוק כתמימה?!
לא לומר אף מילה?!
כשאמא חוזרת ובנה לא נמצא,
הוא עבר דירה לשכונה אפלה,
שם השקט גובר עם כל לילה.
צער, כאב - עולים עם האור.
כשאחות מדברת,
תשובה לא חוזרת.
דממה רועשת, זו היא שנשארת.
איך אפשר לשתוק בתמימות?
איך אפשר לא לומר אף מילה?
כשעולם מסתובב בתמימות מלאה,
מדברים על אופטימיות ושמחה.
כך שהכל יסתדר, אל דאגה.
כל זה אשליה, מציאות הפוכה!
כמו בת שעוד לא ראתה,
לא יודעת שבעצם הלידה היא קשה!
איך אשתוק כשדם חיילים נשפך לשווא על האדמה?!
לכבוד יום הזיכרון 2004. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.