שישי 22.55 27.06.03
קמתי, הלכתי, ישנתי, צחצחתי, אכלתי, הלכתי, נסעתי, רשמתי...
ובכן, באמת קמתי. לא בצחוק. הלכתי לבריכה באמת. באמת הלכתי.
אפילו שחיתי. באמת. שחיתי. חצי שעה כמו תמיד.
הגעתי הביתה בשבע. שבע בבוקר. באמת. אכלתי, שתיתי קראתי...
באמת שתיתי ואכלתי כריך. זה כזה כיף לאכול. וכל כך חרה שגומרים
לאכול. מה זה להיות שבעה? מי מדבר על שובע בכלל? אוכלים כי זה
כיף. בכלל לא כי הגוף צריך דלק. פשוט מה יש יותר טוב מאוכל.
מרגישים את הטעם, בלוטות הרוק מפרישות את הפרשתן, השיניים
עושות מלאכתן, ובגרון מתקיימת חגיגה.
החגיגה מתחילה בשפתיים עם פתיחתן, החיך חוגג גם הוא. בעצם הכל
מתמקד בחזית הפה. ברגע הבליעה נגמרת החגיגה.
וכך צריך להתחיל מהתחלה.
ואסור.
כי... וכי... וכי... ו... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.