עוד כמה שעות לא משנות כלום.
הן רק הופכות הכל לרע יותר, צבוע יותר, כואב יותר.

והדמעות הן סתם תירוץ לכאב שמהסס לבוא.
החלום ההזוי כבר מזמן הסתיים ונותרה מעט תקווה שתחזיק את
המציאות המגונה.

הסליחות איבדו את קיומן בעולם שחור בו המחילה אינה פורצת קירות
דם.

אני נותרתי כאן מצאתי שביב של נצחיות כנה.
בקרוב אמצא את מחוז נפשי ואולי אחליט לתת לו לחמוק מבין
אצבעותיי.

שריקות התנים נשמעות מן הלא נודע, שומעים ואיננו רואים -
עיוורים חסרי תכלית!

טוענים שאלוהים לא מקשיב...