כולנו באנו מאותו תא קטן, תא שנמצא במים, בין שמים לאדמה.
השמים את האור מסמל יש כאלה גן עדן יקראו לו, והאדמה את החושך
מסמל יש כאלה שגינהום יקראו לו.
אנחנו פה בין השמים לאדמה וכמה שנרצה להגיע לשמים לאור הטוהר
לא נוכל, למרות שנגיע למצב שידמה לנו כך לנצח לגעת שם לא
נוכל.
כל אחד מאיתנו מתחיל מתא אחד קטן, מתא שקשור לתא המחייה. ובכול
פעם שנעבור מגלגול לגלגול ונוולד מחדש נצא לאוויר העולם, ננשום
את הנשימה הראשונה הטוהרה, אך ברגע שאת המכה על התוסיק נקבל
ונבכה ננחת על האדמה ונשרף מעט מלהבות החושך, ובמשך חיינו ננסה
להגיע לאותה נשימה טהורה שבא דרכנו באור ולא נוכל, אך גם שידמה
לנו שהצלחנו במטרה והגענו ניפול בסופו של דבר בחזרה לאדמה
ונשרף שוב מלהבות הגיהונום.
כך כול פעם שנתחיל בגלגול אחר בזמו אחד יהיה לנו משהו משותף
אותו תא קטן, ובכל פעם הכל על עצמו יחזור הרי ישנם דברים שלא
משתנים לעולם, כך לא הטוהר הראשוני ולא הנחתה לאחר המכה על
התחת הורוד והמסכן שלנו בגיהנום.
אף אחד עד היום אינו יודע מה קורא לנפש אחרי הגלגולים הרי גם
לנפש יש גבול שאותה היא אינה יכולה לעבר, האם לגן העדן לאור
היא מגיעה? שנשרפת לאט לאט מלהבות הגיהנום החושך? סוף הסיפור
אינו ידוע, ועם מישהו היה יודע האם מגלה לנו אותו? או שאת
המחשבות על סופו משאיר לנו בכדי שאולי לא ישעמם לנו ונחפש
דרכים אחרות להגיע לאור.