כשחזרתי הביתה אחרי יום עמוס חשבתי לעצמי, "כמה טוב לחזור
הביתה", אך פה טעיתי. לנגד עיניי עמדה בת זוגתי עם מזוודה ביד
כשגבה מופנה אליי ונראה שהיא פשוט נעמדה וחיכתה לרגע שבו אני
אגיע הביתה, כדי לבצע איזשהו קטע דרמתי שלא נראה כמותו. סגרתי
את הדלת אחרי, והרי היא מסתובבת באלגנטיות המתאימה לה ושולפת
משפט שממנו לא ניתן להבין דבר "נשבר לי". אחלה, אבל אלוהים
המציא לנו פה, שמשמש בין שאר הדברים גם לדיבור שיכול מאוד
לעזור לנו ללבן את הדברים. אבל אני, כמובן, לא אמרתי דבר.
המילים לא יצאו כל הציניות שלי נשארה בתוכי והתנגדה לצאת, כל
שידעתי באותו רגע זה שאני רוצה לקבור את עצמי ביחד איתה בתוך
האדמה. מה פתאום לעזוב? היה לנו כל כך טוב ביחד. אני לא יודע
מה גרם לה לעזוב אותי, אולי היא בוגדת בי וסתם חיפשה סיבה לזה
כדי שאני אאשים את עצמי? כלבה בת כלבה!
ואולי, זה משהו שאמרתי הבוקר... לא יכול להיות, בקושי החלפנו
מילים הבוקר אני מיהרתי לעבודה והיא בדיוק התעוררה, אולי זה
בגלל זה... יכול להיות שאני לא מתייחס אליה כמו שצריך? אבל זה
גם לא יכול להיות, בדיוק שלשום לקחתי אותה למסעדה כדי לציין את
השנה וחצי שלנו, אז מה זה יכול להיות?
לא יכולתי יותר, הרמתי טלפון לסלולארי שלה "הלו, מיכל?"
שתקה... "אני דורש לדעת" בכוונה אמרתי דורש, להישמע תוקפני רק
ככה אפשר לקבל ממנה משהו, "למה עזבת? מה קרה?" שמעתי שהיא
מתחילה לייבב, זה כבר טוב! נשברה, אולי אני אוכל לשמוע ככה מה
קרה, "כי אני רוצה לחיות כמו בסרטים", היא לחשה, המצב חמור ממה
שחשבתי, "על מה את מדברת?" לוקחת נשימה עמוקה ועונה לי "אני
ראיתי עכשיו סרט רומנטי והגעתי למסקנה שאתה לא מספיק רומנטי".
היא השתגעה, היא פשוט השתגעה, זאת אימא שלה! זאת בפירוש אימא
שלה, גם היא ככה חיה בסרטים! אני אתייעץ עם האבא, הוא היחיד
שאיכשהו שפוי במשפחה שלה, אני אתייעץ איתו מה לעשות, הוא שולט
לא רע באשתו. "מותק, תעשי טובה, תחזרי הביתה ונדבר על זה,
טוב?" בזמן שהיא חזרה הביתה אני הכנתי קצת נרות ושמתי לנו קצת
קטורת, סטייל הוליווד וזה כמובן ריצה אותה. מחר על הבוקר, אני
כבר אתקשר לאבא שלה ואני כבר אדע מה לעשות איתה, אין מה לעשות
אותה אני רוצה, ואיתה אני רוצה להתחתן (אבל יש עוד זמן, היא לא
צריכה לדעת מזה).