תסכימו איתי שתמיד, אבל תמיד יום לפני הטיול השנתי בבית הספר,
אנחנו נזכרים לקנות חטיפים לטיול ואת הממרח האהוב עלינו כדי
שאמא תמרח במשהו כמו 10 לחמניות ותאמר "שיהיה אם תיהי
רעבה"....
תמיד מעין ציפייה כזאת ליום שלפני הטיול השנתי רק כדי ללכת
לקנות את החטיפים. יש את האנשים שכל-כך מצפים ומתרגשים שהם
מכינים רשימות רק כדי שלא ישכחו לקנות את הביסלי בצל שלהם.
כמובן יש את אלו שאומרים לאמא ואבא לפני הקנייה השבועית שייקחו
מה שבא ליד בתחום החטיפים כי יש לו טיול שנתי וכמובן שלאחר מכן
מסתבר שיש לו את החטיפים הכי "שווים".
אך לא במקרה שלי. "קחי מה שיש בבית, הרגע חזרתי מקניות" אמרה
אמא, אבל אני לא רציתי. אני רציתי ללכת ולקנות בעצמי את הביסלי
בצל ולבחור בעצמי את ביצת ההפתעה כדי שלא תהיה שבורה.
אז הלכתי לקניון ובידי כרטיס האשראי של אמא. בדרך לקניון
מתקשרת אלי שני, שואלת לשלומי וכמובן איפה אני ושאלה אותי אם
אני מביאה מצלמה לטיול. "וואי נכון! שכחתי מהמצלמה, אני אקנה
משהו חד פעמי, תודה שהזכרת לי".
-"בבקשה" אמרה שני בנימוס וכך נגמרה השיחה.
כאשר הגעתי לקניון נזכרתי שאני צריכה גם בטריות לדיסקמן ועוד
כמה דברים שבטח אוכל למצוא בחנות הצילום. כמובן שהתקשרתי קודם
לאמא כדי שתאשר לי את קניית המצלמה החד פעמית ואת שאר הדברים
שאני בטח אמצא בחנות הצילום.
כמובן שדקה לאחר סיום השיחה עם אמא, התקשרה ואמרה לי לקנות כבר
מצלמה רגילה כי גם לאח שלי יש טיול החודש הבא.
ואז הגעתי לחנות הצילום.
-"שלום, יש לכם מצלמות?" שאלתי.
-"זו שאלה רטורית?" שאל המוכר בחנות.
-"לא, אני צריכה מצלמה".
-"אה, אז יש לנו מצלמות, איזה מצלמה את מחפשת?" שאל המוכר.
-"לא יודעת, אני לא מבינה בזה".
-"לאיזה מטרה מיועדת המצלמה?" שאל המוכר.
-"נופים, אנשים, שתחזיק הרבה זמן" הדגשתי.
-"אם כך, יש לי שתי אפשרויות בשבילך, מצלמה דיגיטלית או
אנלוגית".
-"אנא-מה?"
-"אנלוגית"
-"מה זה?"
-"יש מצלמה אנלוגית שזו מצלמה עם פילם שאת מצלמת ומפתחת את
התמונות בחנות, ויש מצלמה דיגיטלית שיש בתוכה כרטיס זיכרון
וכשאת מסיימת לצלם, אז את מורידה את כל התמונות למחשב" סיפר
המוכר.
-"אאההה.." הרהרתי... "ומה יותר כדאי?" שאלתי.
-"דיגיטלית , ברור" אמר המוכר.
-"למה ברור?" שאלתי.
-"כי את יכולה לשמור את כל התמונות במחשב" אמר.
-"ואת התמונות הרגילות אני לא יכולה לשמור?" שאלתי.
-"לא במחשב"
-"אאההה..." הרהרתי שנית..."וכמה עולה הדיגיטלית?"
הוא סיפר לי שיש להם בחנות איזה מצלמה חדשה, משהו סופר
דיגיטלי, סופר מהירה, סופר תמונה ועוד כמה סופרים שהיו קשורים
למצלמה שאני לא ממש זוכרת מה הם היו.
-"יפה, וכמה היא עולה?" שאלתי.
-"2000 שקל" אמר המוכר.
-"2000 שקל ?!"
באותה שנייה חשבתי, כמה שנים של דמי כיס האלפיים שקל האלו, כמה
ביסלי בצל אפשר לקנות באלפיים שקל, ומה השעה כרגע....
-"כן, 2000 שקל" אמר המוכר.
-"יש משהו יותר זול?...בסביבות ה 40-50 שקל?" שאלתי בתקווה.
-"לא דיגיטלי, במחיר הזה יש רק אנלוגי".
-"אנא-מה?"
-"אנלוגי...המצלמה עם התמונות הרגילות, אבל עדיף דיגיטלי" אמר
המוכר.
-"אה, אז מה יש לכם הכי זול במצלמות הדיגיטליות?"
-"זאתי" - הצביע המוכר על מצלמה כסופה שניראתה תמימה למראה
ועליה היה כתוב בצבע עוד יותר כסוף -"mustek".
-"וכמה היא עולה" התעניינתי.
-"900 שקל".
-"900 שקל?!"
התפעלתי שנית ועוד פעם עלו לי מחשבות של דמי כיס ב-900 שקל,
כמה ביסלי בצל נכנסים באותם 900 שקל ומה השעה באותו רגע...
-"כן, 900 שקל זה זול יחסית" השוויץ המוכר.
-"אאההה....אז זה זול הא..." האמנתי לו.
שנייה אחרי שאמרתי את משפט האמונה למוכר, מצאתי את המצלמה
הכסופה אצלי ביד ודלוקה.
לפתע הבחנתי בטלויזיה קטנה בתוך המצלמה...
-"מה זה?" שאלתי את המוכר והצבעתי על הטלויזיה הקטנה.
-"שם את יכולה לראות מה את הולכת לצלם , ומה שצילמת לאחר
הצילום".
פשששש...אפשר לראות שם גם חדשות?...חשבתי לעצמי...חחחח...כן
בטח.
בעוד שאני  מתפעלת מהטלויזיה הקטנה שממוקמת בתוך המצלמה, המוכר
מתחיל לדבר ולהסביר ורק אחרי שאני משפטים בערך אני מתחילה
להקשיב לו. הוא דיבר על מיליוני פיקסלים ורזולוציה וגודל
רזולוציה וזה בעצם אותו הדבר, הוא דיבר על עדשה
ועוד פעם התחיל להשוות בין המצלמה האנא...אנא..אנלוגית
לדיגיטלית ודיבר על מחשבים, ועוד כל מיני דברים שהוא ניסה
להסביר לי אבל לא ממש הצלחתי להבין. לבסוף שאלתי אותו בדברי
סיכום:
-"אז כדאי לי לקנות אותה?"
-"כן" אמר ביאוש.
-"טוב, אז אני קונה"
-"אבל את צריכה גם כרטיס זיכרון" הוסיף ואמר.
-"למה?"
-"זה כמו הפילם של המצלמה ועם זה אפשר לצלם ו..."
-"טוב תביא" אמרתי, העיקר שלא יתחיל עוד פעם לדבר על אלפי
ומיליוני פיקסלים וצבעים בהירים, וצבעים חזקים שממש לא לי כוח
לשמוע.
-"איזה גודל כרטיס?" שאל מוכר.
-"איזה יש?..לא משנה, תביא מה שזול".
-"טוב קחי". הביא לי את הכרטיס, הראה לי איך להפעיל את המצלמה
ועשה לי הכרות עם ספר ההוראות שלה.
-"את צריכה גם בטריות" אמר.
-"אה, נכון!"
באותו רגע חשבתי לעצמי על המזל שיש לי על כך שנכנסתי לחנות
הזאת, ועל זה שהמוכר הזכיר לי בטריות לדיסקמן, ואז גם נזכרתי
במחיר המצלמה ובדיבורי המוכר על פיקסלים ובהירות תמונה ואז
הסקתי שיותר טוב להמנע מחשיבה על מזל.
-"תביא"
-"קחי"
-"תביא עוד, יש לי גם דיסקמן להפעיל". אמרתי.
-" קחי. רוצה בטריות נטענות?" שאל המוכר.
-"יש דבר כזה?" שאלתי.
הוא ענה בחיוב והסביר לי מטענים ועל בטריות...באיזה שהוא שלב
קטעתי אותו ואמרתי:
-"תביא, תביא הכל. כמה זה יוצא?" שאלתי.
-"1500 שקל".
-"1500 שקל?!" נדהמתי, שכמובן עלו לי עוד פעם שאלות על דמי כיס
ב-1500 שקל וביסלי בצל באותו מחיר.
-"איך זה יצא ככה?" שאלתי את המוכר.
ואז המוכר עוד פעם התחיל להסביר ולהרחיב על מצלמות ובטריות,
שבאיזה שהוא שלב מצאתי את עצמי מושיטה לו את כרטיס האשראי של
אמא.
יצאתי מהחנות בתודה למוכר, הסתכלתי בשעון, השעה הייתה תשע וחצי
בערב.
מה?! חשבתי לעצמי, ועוד יש לי בגדים לארוז, לבחור נעליים להשיג
כובע וקרם הגנה.
רצתי לאוטובוס, כמובן שבדרכי הביתה חשבתי בגאווה על מצלמה בעלת
מיליוני הפיקסלים שקניתי אבל באותו רגע שכחתי איך להפעיל
אותה.
חזרתי הביתה בעשר בלילה עם תיק לסדר, נעליים לבחור, להשיג
כובע, קרם הגנה, מצלמה שאני לא יודעת להפעיל ובלי החטיפים.