זה כמו לצעוד בעולם של מטורפים
לא יכול להיות
אני לא היחידה
לא יכול להיות
זה כמו להרגיש תמיד שונה
ולא בטוח כי לפעמים לא
ולפעמים מסיכה כזו שקיבלתי
באיזה נשף תחפושות
מצילה את עצמי מהם וממני.
אני הולכת על הגבול הדק
שבין אי שפיות לאי שפיות אחרת
רק שלא מוצאת את הגוון הסופי
מה אני בוחרת.
אני צועדת על חבל מתרופף
ומעמידה פנים
נעים מאד, לא נעים בכלל.
אני מרגישה ריקנות אינסופית
ועם זאת מתמלאת מעצמי
אני לא יודעת מי אני
ושוכחת לפעמים שכולנו כאלו.
אני הבית משפט של עצמי
מתייסרת על עוונות שלא עוול בכפי.
אני נפרדת מעצמי היום
אולי לתמיד אולי באופן זמני
כדי לייצר מישהי חדשה
אולי טובה יותר
הנה שוב הניסיון המגוחך.