מהבית ממול יוצאים צבעים חיים
זרעים גדלים פעמונים מצטלצלים
כל הלילה תינוקות ישנים מוגנים  
וכשאנו מנסים לחיות מחדש
באות שנים מבוזבזות  משהו חלף ולא יחזור.
יחסים עדינים כמו ימים סמיכים
דהרו על פנינו משתדלים לא לגהור
נערותנערים שבריריים הנעימו זממנו
ובחוץ החיות התאספו מול דלתנו.
מהחלון בוקע אור חזק מסמא שכנים
שכבר רגילים לשפע גונים
אני שוכח לרגע שמולי רק בית
והם יודעים לאמלל ולהוליך את כולם
מהופנטים למות אחרי דברים
קטנים שנראים גדולים
אין דבר זז בביתי איה חיי
שם זורחים ופה נכווים
שום זכר לאנשים חיים והחיים איפה החיים
הרהיטים והספרים והקירות הם הנוגה
הפנימי ולא דברים יפים שעפים
כמו שקיוויתי, לשגר את עצמי לכל כיוון.