שוב אותו המבט, שאותן זוג עיינים גדולות וחומות נועצות בי. שוב
אותו המבט הנוקב, העמוק.
מה לעזאזל היא רוצה ממני?
הפנתי אלייה את גבי בעודי חושב מה עשיתי לה שכך היא מביטה בי.
ידעתי שעתה עיינה לא מרפות ממני. ידעתי שעייניה מתמלאות באותם
המים המלוחים, באותן הדמעות ששטפו את פניי זה זמן רב.
אחזתי בילקוטי, וקצה אצבעי נגעה בידית הדלת, כמבקשת לפתוח
אותה, אך לא יכולתי. נו דיי כבר, אלון תהייה גבר ותפסיק לבכות!
שכחת שאסור לך לבכות?!
אינני יכול להשאירה כך, מאחוריי, מביטה בי בעייניה החומות,
הגדולות. לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי מפתח הבית. והנני רץ. נדמה
כי רצה היא בעקבותיי, הסתובבתי. טעיתי. היא לא רצה בעקבותיי.
רק עמדה שם, כבתחילה, בפנים מלאות דאגה ועיינים שלא מסירות מבט
ממני.
אוף! אני משתגע. אז מה אם אני לוקח כדורים כדי להתפרק?! למה
היא חושבת שאני מדרדר...? כולה כדורים. קצת אקסטה וטוויטי. זה
לא הכי מזיק שבעולם. שתגיד תודה שאני לא ``נגרר`` לסמים קשים.
הרואין וכל החרטא. אסי מכור לזה, וצחי החבר שלי ז``ל נפטר
מהדברים האלה לפני שנה, קוראים לזה `מנת יתר`.
למה שאני אמשיך???
אני ממשיך לרוץ, מתנשף.
אוי, הנה סיון, רק שהיא לא תגלה שבכיתי. אוף! רק לא זה.
``אותך אני מחפשת!`` היא נשקה לי על הלחי ומשכה אותי.
``קרה משהו?`` שאלתי במבט די מבוהל.
``כלום כלום. סתם היה לי משעמם...`` היא ענתה. איזו סיון
זאת...
פסענו אט אט אני וחברתי הטובה, סיון לכיוון בית הספר. ידענו
שאנחנו הולכים לאחר, אבל המחשבה הזאת לא הטרידה אף אחד מאיתנו.
אותי הטרידה המחשבה על המבחן בתנ``ך שאני בטוח שנכשלתי בו. את
טפסי המבחן אנו אמורים לקבל היום ופחדתי מהציון הנכשל שיתנוסס
בראש המבחן.
תחבתי את ידי לכיס הג`ינס שלי והוצאתי את קופסאת הסיגריות
שלי.
``שוב אתה מעשן. לא נמאס לך?`` התעצבנה סיון. היא תמיד שנאה את
זה.
``תשתקי!`` עניתי לה בעצבנות.
``מה עובר עלייך?`` נעלבה.
``כלום, את מכירה ת`מבטים המעצבנים האלה שאנשים שאת אוהבת
תוקעים בך, המבטים האלה שלא יוצאים לך מהראש כל היום?`` שאלתי
``אתה מתכוון אליי??? אני תוקעת בך מבטים מעצבנים?`` שאלה
בהתעניינות.
``לא את!!! אמא שלי.`` אמרתי ביובש. ``טוב עזבי. יש לי מה
לעשות.``

התחלתי לרוץ. שוב מתנשף. אוף אני חייב להפסיק לעשן, הסיגריות
מוציאות אותי מכושר.
עוד חצי שעה אהיה שם. במקום בלי מבטים. בפרק האחרון בחיי. לא
יודע מה זה אומר `מנת יתר` אבל אני הולך לנסות. זה נשמע כיף.
למות ככה, בסטלה, ועוד למות. למות למות. למה? רק בגלל מבט?
אולי...
אבל זהו. עוד קצת... כן... רק קצת... ואני מת...``