ליטל מימון / אהבה ראשונה |
ואני הייתי אהובתך ה... מי יודע כמה...
וכבר לא, אני לא.
לא כאן, לא שם, לא למעלה, לא למטה, לא לידך, לא רחוקה.
כבר לא.
היית לזמן קצר האור שלי, ואז הצל המאיים, השחור הכואב.
ואני לזמן קצר הייתי השפתיים שנישקו אותך.
הייתי האחת אולי היחידה שהיית איתה.
היית שלי?
אני הייתי שלך!
וכבר לא.
היית אהבה ראשונה, אחרונה, יחידה, מתוקה, מרה.
ואני הייתי בזמן כל-כך עבר אהובתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|