New Stage - Go To Main Page



saveME


saveME


saveME





maybe there's nothing to fight for. maybe there's no chance. i'll never be
able to live normal life. it will chase me forever.

maybe i need to find another person who's escaping and run with him. but
maybe even there, where we run to, at these endless forests and mountains,
my mind will chase me, and i won't be able to stay?

it's a war i've got no chance in. i've already lost. i've even faced it,
but for some reason i'm not ready to fall down on the ground.

no working hard or smiles could fix what i've done. maybe an "i forgive
you" wound have, but there's no chance i'll be able to say "i'm sorry."

god damnit, it's just life. it starts and it ends. and on the other side -
this is all i have. but who said what i have is important? i would give up
life if i never started it.

there are people that their life will never get right. something's fucked.
it's like a curse. no matter what i do - this is my end. it will happen
tomorrow, a year from now, maybe two - but it will happen. it can happenn
when i'll be 30.

to be angry at yourself is the worst. there's no one to forgive you, cuz a
man can never forgive himself.

these are the moments that everything feels meaningless. what's school
compare to the meaning of my life? what's friends? girl-friends? even my
parents, my family - who gives a damn when your life seems lost and
chiseled on a huge rock which has the destnies of all humans?

שיעור משעמם מאוד, עט דפוק וקצת כוח באצבעות כדי לשבור אותו. קצת עצב
בשביל לדמם על הנייר "SAVE", ובהזמנות אחרת לכתוב קטע יומן קצר חסר
תקווה
.
וקצת מחשב, בשביל הצבעים, ובשביל הטקסט. אני אף לא יכול לבחור איזה
אני הכי אוהב, אז שמתי את כולם. זו יצירה של שטות. אבל זו שטות שאני
אוהב.

מן הרגשה לא לגמרי מעובדת. תאכלו את זה מאיזה כיוון שבא לכם.

סביר להניח שיש כמה וכמה שגיאות בטקסט, זה לא ממש מעניין לי שום איבר בגוף.
זה גם ככה מתורגם מעברית, אני פשוט אוהב את יותר את האנגלית. אבל מי שבכל זאת
רוצה, יקבל, רק תזכרו שהזהרתי אותכם. באנגלית זה נשמע יותר טוב, אבל שזה במקור
בעברית.

אולי בעצם אין טעם. אולי אין סיכוי. לעולם לא אוכל לחיות חיים נורמלים. זה
לעד ירדוף אותי.

אולי עלי למצוא אחד נמלט אחר, ולברוח? ואולי גם שם, בשדות העד ובההרים בהם
אשתקע, עצמי ירדוף אותי, וגם שם לא אוכל?

זו מלחמה שאין לי בה שום סיכוי. הפסדתי מזמן. אפילו השלמתי עם הכישלון, רק
להתמוטט לגמרי אני לא מוכן.

שום עבודות שירות או חיוכים לא יעזרו יותר. אולי "סליחה" הייתה עוזרת, אבל אין
שום סיכוי שאוכל להצטער.

לכל הרוחות, אלה רק חיים. זה מתחיל, וזה נגמר. ומצד שני, זה כל מה שיש לי. ומי
אמר שמה שיש לבן אדם הוא אוטומטית חשוב? הרי הייתי מוותר עליהם אילו מעולם לא
התחלתי.

יש אנשים שחייהם פשוט לא יסתדרו לעולם. שמשהו נדפק. כמו קללה. לא משנה מה אעשה
עכשיו - זהו סופי. זה יקרה מחר, בעוד שנה או שנתיים, אבל זה יקרה. זה יכול גם
לקרות בגיל 30.

הכי עצוב לכעוס על עצמך, לבד. אין מי שיסלח לך, שכן אדם לא יכול לסלוח לעצמו.

ברגעים כאלו הכל פתאום מרגיש חסר חשיבות. מה זה בית-ספר בייחס למשמעות חיי? מה
זה חברים? חברה? אפילו הורים, משפחה - את מי זה מענייין כשחייך נראים אבודים
וחרוטים על סלע ענקי הקובע את גורלות בני-האדם?


בסה"כ זה רעיון שהיה לי, ושלא יצא כמו שרציתי. פעם זה היה עצוב, היום למי
אכפת.


מה כבר יש לומר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/5/04 0:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ישו השחור

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה