|
ילד, עיניך כבר לא מחייכות כמו פעם
אתה נשארת עצוב לתמיד
הרגשת שלחייך אזל הטעם
פשוט כבר אין לך עתיד.
מדוע זה הרשית לו להתקרב?
נשמתך הוכתה עד מוות
כל עולמך עליך חרב
מדוע זה נתת לו לעשות לך עוול?
המפלצת האנושית עשתה לך רע
רדפה אחריך עם החגורה
התחננת ובכית לרחמים
היית כל כך קרוב לאלוהים.
אמך, רק דמות מהצד משקיפה
בוכה חרישית אך לא מגיבה
אוהבת אותך נורא
אך לא יכולה לגרש את הרע.
ילד, עיניך כבר לא מחייכות כמו פעם
אתה נשארת עצוב לתמיד
לחייך כבר אזל הטעם
פשוט כבר אין לך עתיד. |
|
|
אם תאספו את
הלכלוך של
הפופיק במשך שנה
תוכלו לסרוג לי
גרב.
גפן 46 רמת
השרון, הבול
עליכם.
מתוך "החיים -
עצות שימושיות
למשתמש ולמחבר"
מאת סמיילי בע"מ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.