ממתינה בציפיה
לשעה
שבה על הרכבת
אני עולה
מעבירה לי את הזמן
בין תחנות
קוראת ספרים
מהרהרת בחיים
בין סגולה
לראש העין
העיניים נעצמות
אין לי כוח יותר
לכל אותן שטויות
מחר יום חדש
אותו הדבר
כל יום כקודמו
ונמאס כבר
אין לי כוח
לבוא לפה שוב
אין לי זמן
לאותם אנשים
מתי כבר
אשתחרר
מאותם הכבלים
החונקים
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.