אינני מתקיימת באפלה,
רק עם אור ירח שמלא-
מלא באהבה
שאותה אחפש בכל דקה,
ואינני מרפה
גם אם הדרך קשה.

אני נחושה
כי אותה אמצא
וכבשמש קופחת
אשאר לקדוח בדמיוני
ולראותך כבר ממרחקים,
מאופקי הימים,
אומר לי: "המתיני,
לך אני כמה"
ואני ממתינה לך, אהובי, שתגיע.

אני אליך מחייכת
ובביטחון נושמת,
שואפת את ריח הים,
שורפת את השמש הקודחת
אך אינה פוגעת,
רק לך, אהובי, נודרת
שאחכה ולא אבכה.

וודאות האישה שבי
אומרת שגם ליבך עמי,
והאופק הוא עדי
שגם ממרחקים אתה שלי-
לא באפלה
אלא, בשיא ההארה.

24/12/02