סיפורינו מתחיל ממש פה קרוב, באחד היערות הסמוכים לעיר בה
שוכנים בעלי הסגולה המכונים "סטלנים" - טברע...
באותן שנים, אני מוכרח לציין, לא ידעתי בדיוק ולא כל כך הצלחתי
להבין את המנגנון המוזר שמפעיל את הגזע האנושי ההזוי הזה.
כשנחתי מגרבוזאורוסיה, שזו גלקסיה אחרת משל עצמה, הייתי נחוש
בדעתי למצוא גם כאן עוד גרבוזאורוסים - בני עמי. ולשם כך
הוקצבו לי עשרים ושלושה ימים בדיוק. אל תטעו חברים, בני עמי
הינם אנשים ארוכים מאד ודרך הזיהוי הקלה ביותר היא כמובן על פי
צווארם הארוך! רובם אפילו דיברו שפה אחת - גרבוזאורוסי, מעבר
לכל הייתה להם בטן משוחחת.
הלכתי בחיפושי לעבר העיר הראשונה שנקלעה בדרכי ובה אף היו
סיכויים גבוהים מן הרגיל שאמצא גרבוזאורוסים וזאת בשל
האוכלוסייה הרב גוונית (אתם יודעים, חבר העמים...) טיילתי כך
באתר המוזר ההוא והבטתי בייצורים המשונים שהקיפו את מעגל
האנרגיה שלי. מעניין... הרבה מאד מן הייצורים הללו איכשהו גם
דיברו בשפת עמי - גרבוזאורוסית.
כששאלתי אחת מן השפחות הנקביות לגבי מה שלומה היא ענתה - "אני
זונה". לא בדיוק הבנתי אותה העת את המשמעות של דבריה אך תהיתי
כיצד מנגנון גופה אינו מפתח נקבוביות עור ברווז עם הלבוש
המינימלי בו הייתה עטויה. אולי זה משום שבגרבוזאורוסיה הייתי
פרופסור למתמטיקה ופיזיקה.
בכל אופן, המשכתי לחפש אותם ואכן ניתקלתי בהרבה מדוברי שפתי
שהציפו ארץ זו ואף תיכננו השתלטות המונית על אחת מן הערים ובה
אפילו נקראה על שם כך תופעת "תופעת בת ימיזציה" .
אך אף אחד מהם לא היה בעל "פוקט הארט" - זהו לב כיס שנושא עמו
כל גרבוזאורוס ראוי, זהו בעצם המצפון שאנו נושאים עמנו והוא
יצפצף בכל אותם ארועים הקשורים לחוויות מצפוניות (כמו שאתם
מתארים לעצמכם הוא מטרד לא נורמאלי!). אותה עת מעגל האנרגיה
שלי הלך ופחת ופתאום הבנתי שאני חייב להשיג ייצורית נקבית לפני
שאני אהפוך דליל. מצאתי אחת שאפילו דיברה גרבוזאורוסית והיה לה
מנהג מוזר שכזה. וגם היא כמו הקודמת לה הייתה שבה ואומרת
כששאלתי לשלומה - "אני זונה" תיארתי לעצמי שמעגלי האנרגיה שלה
ניגמרו מהר מאד, משום שהיא הייתה מחיפוש מתמיד אחר ייצורים
זכריים. האמת שנטתי רק להחזיר את ידה כדי לחזק את מעגל האנרגיה
שלי והיא מצידה אמרה לכל הסובבים אותנו משפטים מוזרים: "הוא
הספונסר שלי", ו"יש ספונסר חדש"... לא הבנתי את המשמעות הזו עד
עצם היום הזה. כמה ימים לאחר מכן כבר לא הייתי זקוק לה עוד
והמשכתי בחיפושי לעבר העיר הידועה לשמצה - אשדוד (לשדוד?! את
מי?!). בעיר אשדוד, להפתעתי או בעצם לא ממש, לא ניתקלתי
בגרבוזאורוסים איכותיים. היו שם רק עוד כמה כמו השפחות הקודמות
שטענו בתוקף "אני זונה" "אני זונה". הפעם גם ניתקלתי בכאלה
משונים שהגוף שלהם היה מכוסה צבע חום כהה ולכלוך רב - אפילו
השיער שלהם מלא פחם. תיארתי לעצמי שצריך לנקות אותם באיזה יום
אבל לא מצאתי זמן. בינתיים פשוט ריחמתי עליהם על כך שהם ודאי
עניים ומסכנים. החלק הכי מוזר היה כשעברתי לידם הם כיווצו
שפתיים והשמיעו קולות מוזרים כאלה מהפה. אני חושב שפה אני סוג
של ייצור נקבי חריג (כנראה שטרוצקי ממרכז בקרת החלליות נתן לי
יישות נקבית כהסוואה בהגיעי לכאן). באופן מוזר יש פה צמדים
שמורכבים מזכרים ונקבות בלבד, דבר שבגרבוזאורוסיה לא היה מתקבל
בעין פה כלל וכלל.
הבטן שלי, אחד מאברי הגוף שקיבלתי כשנחתי, השמיעה קולות משונים
לגמרי - עוד אחת מתופעות גרבוזאורוסים במקומות זרים. זוהי גם
דרך התקשורת העיקרית שלנו כאן. חיכיתי באותו יום ל"מפלצת
הגדולה" - כאן הם מכנים אותם בשם דבילי... "או"... "אוטו"...
"אוטובוסתוי!" למען הכנות שקיימת בי (וגם כדי שה"פוקט-הארט"
שלי לא יצפצף שוב על מחסור במצפוניות ושקר במצח נחושה) אני
מוכרח לומר שה"אוטובוסתוי" האלה הם הסיוט הכי גדול של כל
גרבוזאורוסי! כל הייצורים פה נראים כל כך תלויים ב"במפלצות
הגדולות" (ה"אוטובוסתוי") ואפילו נותנים נדוניות על מנת להיכנס
לקיבתם ולהיפלט במקומות אחרים. ואני, בתוקף סמכותי גרבוזאורוסי
גאה שזה עתה נחת, קיבלתי מטרוצקי כרטיס "חופשי-חודשי" מאיגוד
החלליות בגלקסיה שלי.
למפלצות הענקיות, יש, כך מסתבר, בעיה רצינית עם גרבוזאורוסים
והן נמנעות בכל תוקף מלהעביר אותנו בקיבתן ומנסות לגרום לנו
לעבור לצלחות אחרות. אותן צלחות הן בעצם התחנות בהן ציפינו
לבואם של ה"אוטובוסתוי". כך המשכתי בטיולי - בחיפוש אחר
גרבוזאורוסים נפלטי גלקסיה בתוך המפלצת הגדולה לכיוון טברע.
בטברע אני מוכרח לציין שניתקלתי בייצורים הפוכים לחלוטין
מאופיים של הגרבוזאורוסים ואפילו אולצתי לשטוף מדרגות, ניסיתי
לטעון בחריפות על היותי פרופסור למתמטיקה ופיזיקה ועל כך שזה
היה מקצועי ברוסיה (אופס, גרבוזאורוסיה חיחי) הם כבר לא כל כך
הקשיבו ואמרו בטון מוזר משפטים משונים ומילים מוזרות שהיו
נשמעות כמו מצרית עתיקה; "כוס עמק הגרבוזאורוסים האלה" וכד'.
לא הבנתי בדיוק למה הם התכוונו אבל מאד שמחתי שהכרתי חברים
שדוברים מצרית עתיקה.
בכל מקרה הם נורא הצחיקו אותי ובכלל כנראה שיש לגרבוזאורוסים
שליטה מצויינת על רגשות וייצרים. חוש הומור נהדר.
באותה עת הרגשתי בגלי גרבוזאורוס רקס בקרבת מקום וזאת דרך
אנטנות ה"שושו שועל" שלי. לא היה ספק שהגלים מגיעים בקרבת מקום
לטברע. פניתי אל המקומיים ושאלתי אותם היכן ניתי ללון בקרבת
מקום. הם שלחו אותי למקום מאד מרוחק היה נדמה כי בכלל יצאתי מן
הגלקסיה הנוכחית ותהיתי האם זו משמעותה של קרבת מקום(?!)
לכשבסוף הגעתי ל... אמ... ארבל! שם מצאתי צימרים והתברר שאני
עדיין באותה גלקסיה (הממ, כמה מוזר) שיכולתי להשתקע עד אשר אני
אמצא את גרבוזאורוס רקס.
בהגיעי לשם פגשתי את יחשיך - יחשיך קומזיץ. ופה למעשה מתחילה
ההרפתקה האמיתית שלי בגלקסיה הנוכחית (חי חה חו).
יחשיך היה... הוא היה מאד שונה מן הייצורים שחיים כאן בגלקסיה
- היה בו טוב לב אני מניח, דבר שנגד את עקרונות בני האדם, כך
מסתבר.
יחשיך אפילו אירגן לי בטוב ליבו כלי תחבורה. וזה היה כמובן, מי
אם לא גומל! גומל והבטן שלי היו מתקשרים יממות. "חי חה חו" "חי
חה חו"... קולות משונים, לכו תבינו. וכך אני וגומל שהינו אצל
יחשיך ומשפחתו ימים רבים ואפילו קיבלנו חדר משלנו (נו אז מה אם
התנחלנו?!) עשינו סאונות, שהינו בז'קוזי, ואפילו שרפנו ליחשיך
צימר. מידי פעם גומל על מנת לפרנס אותנו היה פותח בקריירות
משנה באתרי אינטרנט הזויים כמו הבמה בדפים הזויים כמו של אמיר
דורי ידידינו הטוב.
כך סופקנו היטב מכל בחינה אני וגומל. יחשיך נעשה לחברי הטוב
והאמת שלפעמים הוטרדתי ממצבו אשר היה מבלה ימים בשדה הירוקים
יחד עם הצ'יף הירוק שהיה מחוייב לציית לו. אותה עת לא היה לי
כל ספק שיש ליחשיך "פוקט הארט" באחת מהמגירות הסודיות שלו,
מלאות המכתבים מכל מיני ירקות ירוקים, אפילו תהיתי שאולי הוא
הגרבוזאורוס רקס. יחשיך היה טיפוס כלבבי - גרבוזאורוס לדוגמא
כך מסתבר, הוא היה הגרבוזאורוס הראשון שפגשתי. הייתי מאד גאה
בעצמי על שמצאתי גבוזאורוס רקס ועוד כל כך במקרה. האמת שהיו
ליחשיך כל התכונות של גרבוזאורוס רקס בריא - צוואר ארוך ו...
צוואר ארוך וגם בטן משוחחת - וכך הוכח כי יחשיך הוא
הגרבוזאורוס רקס האבוד. יחשיך היה חברותי מאד והיו לו הרבה מאד
חברים סביבו אך היה נראה כי הוא חש מעט לא שייך בסביבתו, למרות
הכל הנחתי לו לנסות ולגלות לאן הוא שייך בכוחות עצמו -
כשבינתיים הוא הבטיח לשמור עליי בסוד על מנת שאני לא אסולק
מהגלקסיה לפני סיום משימתי הדמיונית לחלוטין שהופרכה על ידי
גילוי טראגי שאני חולה נפש. בכל מקרה, באחד הימים יחשיך היה
מחוייב בתוקף תפקידו בצבא המלפפונים הירוקים לחזור לבסיס שם
שכן המאסטר צ'יף הירוק שהיה רשאי להתעלל ביחשיך כאוות נפשו.
תחת העובדה שאני ויחשיך התקרבנו מאד החלטתי ללוות את יחשיך
לאחת הצלחות על מנת שיספיק להגיע לקיבת ה"אוטובוסתוי" בזמן
ולהתייצב בפני הצ'יף בזמן. וכמו שאני נוהג לטעון ה"מפלצות
הגדולות" לא אוהבות גרבוזאורוסים. מסתבר שה"מפלצת הגדולה" עצרה
בעיר פשע צדדית (אף-עולה) וזאת על מנת לגרוס קצת שווארמה לפני
יום העצמאות. כך חיכינו, אני ויחשיך זמן רב והמפלצת לא הגיעה.
התקשרנו אותה עת לאגד; איגוד גרבוזאורוסים דרוסים. שם אמרו לנו
לחזור לעיר הפשע משום שה"מפלצת הגדולה" אמורה לעבור שם בקרוב
ואולי עוד נספיק להיבלע בזמן. פעולה זו מכשלעצמה דרשה מאיתנו
לעבור צלחת ולחכות זמן בלתי מוגבל בדרך לאף-עולה. ה"פוקט-הארט"
של יחשיך ציפצף בלי סוף והמצפון שלו החל לעבוד שעות נוספות.
המאסטר צ'יף הירוק מחכה ליחשיך ומה שהוא עוד לא יודע זה שיחשיך
הולך לאחר - ובגדול. כבר הזכרנו שיחשיך המסכן חיכה בציפייה
ל"מפלצת הגדולה" מן הצלחת אליה עבר זה עתה אשר ניצבה בדיוק
ממול לצלחת הקודמת כאשר ראה לתדהמתו תוך כדי שהוא יושב שבצלחת
שמולו עוברת ה"מפלצת המקורית-אותה פיספס, באיחור עצום! יחשיך
ואני פרצנו בצחוק מתגלגל שהסתיים בתיסכול כל כך גדול שלא ידענו
כיצד לפרוק. אותו היום החלטנו שצריך לבאס את כולם ועל כן כולם
עשו קומזיץ לזכר "היום המקולל" . יחשיך שלח את הכבשתוי לבסיס
של המאסטר צ'יף הירוק על מנת להודיע לו שהוא עומד לאחר. לבסוף
חזר יחשיך לצלחת המקורית ונבלע מאוחר בהרבה מן המועד הרצוי, כך
נסע יחשיך עם כל הסטלניות עד להגיעו ליעד ביניים. מצא עצמו
יחשיך ממשיך מיעד הביניים בתוך "מפלצת גדולה ירוקה" עם ירוקים
חוטאים. נזרקו לצינוק כל הירוקים המסכנים ושם פגש יחשיך חבר
חדש - היה זהו ישו הפצפיסט (חיחי זה שייך להדס).
היו שאומרים שישו "קצת החליק על השכל" והיו שאומרים "הוא על
הרואין מאז שהתחיל לינוק" והיו שאומרים "למי אכפת, עכשיו הוא
בצינוק". בכל מקרה יחשיך היה סגור כך בצינוק עם ישו וכל שאר
החוטאים. יחשיך בזכות שמו הטוב שייצא אותה עת ובשל רב המכר
המצליח שהוציא; "ירקינטונואל וחזבישי הקרקע הגדולים" השתחרר עד
מהרה. היה זה ללא כל צל של ספק - יום מקולקל.
עשרים ואחת יום לאחר מכן חזר יחשיך לביתו והיה עצוב על כך
מאד... הוא החליט שבשל הארוע(שישבת חופשי זה לגמרי לבד) הוא
יעשה קומזיץ עם כל החברים ואפילו טרח להזמין גם אותי! (יש לי
חברים!) כמובן שלא תיכננתי להגיע ושיערתי שה"פוקט הארט" שלו
ציפצף כשתהה האם להזמין אותי או לא ותיכנן להשאיר אותי עזוב
ובודד. (ואני כבר תיכננתי לעשות לו ייסורי מצפון - אוף) כך
נפגשנו - אני, יחשיך וכל החברים+הגרוזיני-יו סאק! בקומזיץ.
לפתע קיבלתי שיתוק מוזר בכל הגוף, לא ידעתי מה זה בדיוק. רוח
אדירה היכתה בי והייתי מוקף אורות.
הבנתי שאיגוד החלליות הגיע לאסוף אותי ואת  גרבוזאורוס
רקס-יחשיך לגרבוזאורוסיה. יחשיך לא רצה לעזוב וקבענו לשמור על
כל מה שהיה בסוד (ועכשיו הוא מספר לכולם על זה בבמה).
הגעתי לחללית והחלטתי בנחרצות לעשות מעשה נואש- הבנתי שאין
ביכולתי להינצל מהמצב.
החליט גרבוזאורוס להתאבד בעזרת אחד מהחוטים הדנטליים שגנב
ליחשיך. הוא קשר את החוט למעלית (אופס חללית), הכין לולאה
לראשו, יצר שרפרף מהציוד שעמד לרשותו, וחיכה עד אשר ייצאו
מהגלקסיה. וחיכה וחיכה וחיכה וחיכה וחיכה וחיכה וחיכה וחיכה
וחיכה וחיכה וחיכה! עד אשר ייצאו מהגלקסיה!
שם את הלולאה לראשו ואתה ה"פוקט הארט" בכיסו(הוא לא היה שם
כבר?!) חשב על יחשיך וחברים הרחוקים ואז בעט בשרפרף. החוט
הדנטלי נקרע, יחשיך עף על רצפת החללית - קיבל זעזוע מוח וטוען
עד היום שהוא סוס פוני סטלן.


(המשך יבוא... כולי תקווה :-) )

סיפור זה מוקדש ליחשיך קומזיץ, גרבוז ויותר מכל - יאיר!