- ספר לי משהו :)
- אמממ, מממ
- תחשוב :)
- טוב, אז היה היה פעם ילד קטן
- מטה אוזן
- והילד החליט יום אחד לצאת לטיול
- :) א-הא
- והוא היה יכול לצאת למליון מקומות נפלאים וקסומים והוא לא
ידע לאן, כי אם יש מיליון מקומות נפלאים וקסומים אז איך הוא
ידע שהוא ילד למקום הכי קסום והכי נפלא ולא למקום הכי מג'ייף
בעולם?
- תמשיך
- אז הוא ישב וחשב וחשב וחשב וחשב, והוא כל כך חשב שלאט לאט
הוא התייאש, כי מי כמונו יודע שלחשוב הרבה עושה נמק במוח ואם
יהיה לך נמק במוח אז תהיה עצוב
- תמשיך, בלי שאגיד לך להמשיך, נשמע סוטה משהו, אבל למה לא :)
- ואז אחרי שהוא כבר כולו היה מיואש ומצומק ואפילו היו לו
זיפים למרות שהוא ילד קטן... הוא החליט שהדבר הכי גרוע שיכול
להיות הוא שהוא לא יהנה, לא יסבול, אבל לא יהנה, כי לסבול הוא
כבר עכשיו סובל כי הוא הרי לא עושה שום כלום עם עצמו והוא
מצומק כולו, אז הוא החליט לצאת למסע שפשוט יקח אותו לאן שהמזל
של המתחילים יחליט לקחת אותו, כי לא משנה מה אתה עושה תמיד
בהתחלה יהיה לך מזל כדי לעודד אותך לעשות את מה שאתה באמת צריך
ורוצה לעשות
- כן
- אז הוא יצא לו למסע, בהתחלה המסע היה סוף לדרך של מסע כי הוא
ראה דברים שהוא בחיים לא ידע שקיימים והוא אפילו הכיר הרבה
אנשים חדשים והתכתב בעזרת יוני דואר עם חברים ישנים, והוא
אפילו גילה על עצמו דברים חדשים שכאלה שהוא יכול לעשות מה שהוא
רוצה כל עוד הוא באמת רוצה
- :)
- אבל, כי כמו בכל סיפור יש אבל ובכל דבר טוב יש דבר רע, שהרי
אם לא היה רע אז לא היינו יודעים מה זה טוב, הילד הקטן התחיל
להקלע לקשיים... המסע התחיל לעייף אותו, דברים פתאום נראו
כמובן מאליו, משניים כאלה, צפויים...
- ...
- את מבינה, הילד היה די חכם הוא פשוט לא ידע את זה כי הוא אף
פעם לא האמין בעצמו מספיק, בגלל זה הרי לקח לו כל כך הרבה זמן
לצאת לסך הכל מסע שגם אם הוא ירצה וגם אם לא יגמר בסופו של דבר
כי זה סופו של כל דבר שיהיה לו סוף. אז הילד הלך לו כולו מרוט
עם ראש יותר נמוך מהרגליים, כולו עצוב ומיואש מהמסע, הוא הבין
שבסופו של דבר הוא צדק כי הוא ידע שהוא יקבל באסה אם הוא יצא
למסע, והנה החיים שוב לא אכזבו אותו. אבל אז, כי כמו תמיד יש
אבל...
- ?
- הילד התחיל לחשוב לו כהרגלו על איך זה שהתחלת המסע הייתה כל
כך כייפית ואז הוא כולו שבוווווווווווז, והוא הבין משהו אבל
הוא לא היה בטוח מזה המשהו הזה, אז הוא החליט לנסות משהו
חדש...
- ?
- הוא הלך על הדבר שהוא הכי שגרתי בעולם, הוא התחיל לעשות
שכיבות שמיכה. פשוט לחלוטין, כי ככל שהאמצעים פשוטים יותר ככה
יותר קל להוכיח את מה שאתה רוצה... וביום הראשון הוא עשה רק
איזה חמש והוא הרגיש כמו איזה קליפה של בננה, הוא לא הבין
שההתחלה ההתחלתית היא הכי קשה בארץ וכמה ימים אחרי זה הוא עשה
12 שכיבות שמיכה כי הוא החליט לא להתייאש, כי הרי מה יש לו
להפסיד משכיבות שמיכה... והוא כולו היה באופוריה שהוא הצליח 12
תוך איזה שבוע, סך הכל זה די מרשים...
- גבר גבר
- ועברו עוד כמה ימים אבל אז הוא הצליח לעשות רק 15, וזה די
מוזר שבהתחלה הוא התקדם כל כך יפה ועכשיו הוא התקדם אבל רק
באיזה 3 עלובים... ובהתחלה הוא היה בבאסה אבל אז הוא נזכר
שהמטרה שלו היא לא להתחזק אלא להוכיח את הטענה שלו, ואז הוא
הבין שהוא די הוכיח אותה, ואת יודעת מה הייתה הטענה?
- מה היתה?
- כי בדיוק כמו התחלה של הסיפור שהייתה די שיגרתית סך הכל,
אולי שמחה קצת וילדותית אבל די טיפשית סך הכל, ובדיוק כמו
השכיבות סמיכה הראשונות ההתחלה ההתחלתית די שיגרתית ובגלל זה
אנחנו מפחדים להתחיל אותה, בדיוק כמו הילד והמסע... אבל אחר כך
הוא התחיל להרביץ בשכיבות שמיכה, גם כן די כמו העלילה של
הסיפור כי אם הרי כל דבר שננסה לעשות לא ילד לנו אז נתייאש
כולנו וננבול.
- פששש, חינוכי. השכלתי :)
- ובסוף כמו כל סוף שאנחנו כמובן רק חושבים שהוא סוף נהיה
פתאום קשה, כי המצב בודק אותנו, הוא בודק כמה אנחנו רוצים
להמשיך. ובזמן הזה שהילד חשב על כל המוסר השכל המטורף הזה, שרק
ילד קטן עם הרבה ניסיון ושכבר קרא ועבר ועשה הרבה דברים יכול
להבין, בזמן הזה הוא אמר 30
כי הוא כבר התקדם ל-30 שכיבות שמיכה בלי אפילו לשים לב, וזה
בעצם היה הסוד לחשוב על מה אתה רוצה ולבין שזה יהיה קשה ואז
לעשות את זה, כי בינינו...
מה שווה לבנות בית אם לא קיבלת ים של זיעה אחרי שנפלה לך לבנה
כי שמת עליה טיח כמו הפרצוף שלך?
- רק אתה חושב ככה :)
- והילד המשיך במסעו, טיפס על הרים גבוהים כמו השמיים, שחה
אוקיינוסים עמוקים כמו הלא נודע שמעולם, וחזר משכיל, עייף,
רטוב והרבה יותר חזק מכל הבחינות :)
הסוף!
- טצ'ינג.