איש כחול אחד, בודד ועצוב.
איש כחול עם עיניים כחולות ומבט כחול ועמוק שמכאיב.
איש בצבע כחול של קרח, כחול קפוא ועמוק שבסופו אין תקווה
כחולה, רק אור עמום וכחול שאין בו נחמה.
שפתיו כחולות וקשות וטעמן כבר נעלם ונגמר והוא נושך שפתיו
ודמו, גם הוא כחול, נוזל מהן.
הוא יושב בספסל בגינה רחוקה כל כך שהציפורים שכחו שהיא קיימת
ומקשיב לשקט ומחכה שהשמש תשקע והשמיים יהיו כחולים כהים, הוא
מחכה להם שיבואו ושהוא ירגיש לרגע שהכחול שלו נעלם בתוך הכחול
של השמים ואז הוא חוזר למציאות.
איש כחול שקוע בעצמו ובעיוורונו הכחול כהה, איש כחול ויפה,
עיניו עצומות ודמעות שקופות מלטפות את פניו הכחולים ומורחות את
הצבע הכחול לגוונים משתנים.
איש כחול שבוכה, איש כחול אחד שיושב תמיד לבד, במקום הכי בודד
בעולם ושותק לשמים ששותקים אליו בחזרה.
הוא נוגע בפניו הרטובות, מנגב דמעותיו ומחכה, אולי הוא מחכה
למישהו כחול כמוהו שיבוא לשבת לידו במקום אליו ציפורים לא
מגיעות ואולי הוא מחכה לסתם מישהו בצבע אחר שיבוא וילמד אותו
איך מערבבים צבעים ויוצרים צבע חדש.